פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין טריידומטיקס בע"מ.
המערערת, שנוסדה בשנת 2017 ואז גם נרשמה כעוסק לעניין חוק מע"מ, פיתחה תוכנה לשימוש בשוק ההון שנועדה לסייע בביצוע עסקאות בתדירות גבוהה ובניהול וגידור סיכוני מסחר.
בשנת 2009, כשנתיים לאחַר הקמתה ולפני שהֵחלה בשיווק התוכנה, התמנתה המערערת כ"עושה שוק" בבורסה לניירות-ערך בתל-אביב לגבי המסחר באופציות על מניות, כשתפקידה היה להתמיד בהזרמת פקודות קנייה ומכירה לאופציות על מניות הנסחרות בבורסה.
בפעילותה כעושה שוק, השתמשה המערערת בתוכנה שהיא עצמה פיתחה, כשלטענתה הוכחת היכולות והאמינות של התוכנה הייתה שלב הכנה הכרחי לקראת שיווק התוכנה ללקוחות פוטנציאליים. עוד טענה המערערת, כי תקופת עשיית השוק לא הייתה אלא "הרצה" של מוצר התוכנה שפותח.
בתור עושה שוק, ביצעה המערערת פעולות רבות של רכישה ומכירה של אופציות בבורסה, וזאת על-פני תקופה של כשש שנים, בין 2009 לבין 2014.
למערערת נוצרו רווחים מפעילות מסחר זו ובנוסף היא קיבלה תגמול מן הבורסה עבוּר מילוי תפקיד עושה שוק.
לטענת המשיב, מנהל מע"מ ת"א 1, רווחים אלה חייבים במע"מ על-פי סעיף 19(ב) לחוק מע"מ, לפיו "עוסק שעסקו מכירת ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים, לרבות רכישתם של ניירות ערך ומסמכים כאמור לשם קבלת דמי פרעונם או פדיונם, או שעסקו במכירת מטבע חוץ, יראו את המכירה או קבלת הפרעון או הפדיון כשירות תיווך שעושה העוסק בין מי שמכר לו אותם לבין מי שקנה אותם ממנו או פרע או פדה אותם."
המערערת חָלקה על עמדתו האמורה של המשיב, משלושה טעמים: האחד, המערערת פעלה על-חשבון עצמה בשוק האופציות (בחשבון "נוסטרו") ולא בשם או עבוּר אחרים, וממילא אין כל תחולה לסעיף 19(ב) לחוק מע"מ שחל רק במקרים של "תיווך"; השני: סעיף 19(ב) חל על עוסק שעיסוקו העיקרי הוא מכירת ניירות-ערך ולא שאגב אורחא וכתוצאת לוואי לעיסוקיו האחרים יש לו גם פעילות בנושא הנדון; והשלישי: המערערת כלל לא התכוונה לעסוֹק בשוק ההון כעיסוק בפני עצמו, שהרי נכונותה לשַמש "עושה שוק" בתקופה הנדונה נבעה אך ורק מהצורך המסחרי להוכיח את יעילוּת התוכנה שלה ולהראות תוצאות טובות בשירות שניתן לבורסה.
בראשית הדברים, נדרש השופט קירש לעקרונות החבות במע"מ בכלל ובמכירת ניירות-ערך בפרט, תוך שהוא מתייחס להוראות סעיף 19(ב) לחוק מע"מ כמו גם להוראות צו מס ערך מוסף (קביעת מוסד כספי), התשל"ז-1977 ולספרות בנושא (ובכלל זאת ספרו של הח"מ בנושא מיסוי שוק ההון).
לגופו של עניין, קבע השופט קירש, כי אף אם תאומץ גישתה של המערערת לפיה סעיף 19(ב) לחוק מע"מ חל רק על אדם שממלא תפקיד "תיווך" ולא על מי שפועל בחשבון הנוסטרו שלוֹ בלבד, עדיין יהיה מקום להחיל את הסעיף על המערערת לנוכח מַעמדה כעושה שוק. לדבריו, ייתכן שהמערערת צודקת כי סעיף 19(ב) לחוק לא נחקק על מנת להטיל מס על מי שמשקיע את כספו בבורסה בתקווה להשיא רווחים נאים – אפילו אם "הפעילות מגיעה לממדים גדולים". עם זאת, אף אם יאומץ פירוש השולל יישום סעיף 19(ב) לחוק לגבי "שחקני נוסטרו" רגילים, אין להוציא מתחולת הסעיף "עושי שוק" הרוכשים והמוכרים ניירות-ערך אמנם בשם עצמם אבל מתוך מטרה להגביר את נזילוּת ורציפות המסחר עבוּר אחרים. והדברים יפים בבחינת קל וחומר לגבי המערערת שפעלה בתחום במשך כשש שנים ושפעילותה הייתה בעלתה סימנים עסקיים מובהקים.
תם ולא נשלם.