תיקון 245 לפקודת מס הכנסה
בגדרו של התיקון נקבעו שלושה תיקונים עיקריים:
האחד – תיקון הוראות סעיף 3(ט1) לפקודת מס הכנסה – הקובעות חיוב במס של משיכת כספים או נכסים מחברה בידי בעל מניות מהותי אשר אינם מוחזרים במועד שנקבע לעניין זה – כך שהן לא תחולנה על חברה שאינה תאגיד שקוף (לעניין זה, "תאגיד שקוף" משמע חברה שהכנסתה או הכנסתה החייבת מיוחסת לבעלי הזכויות בה, למעט אם כל בעלי הזכויות בה הן חברות החייבות במס לפי סעיף 126(א) לפקודה).
השני – קביעת הוראות חדשות (בהן נעסוק בהרחבה בהמשך) לגבי מיסוי חברת בית, וזאת בדומה להוראות שנקבעו במסגרת תיקון 197 לגבי חברה משפחתית;*
* תשומת לבכם להוראות המַעבר.
השלישי – תיקון חלק מההוראות שנקבעו, כאמור, בתיקון 197 לגבי חברה משפחתית.
מדריך לתשלום מס על השכרת דירה למגורים בישראל
רשות המסים פרסמה נוסח מעודכן לחודש ינואר 2018 של המדריך לתשלום ולהקלות במס על הכנסה של יחיד מהשכרת דירה למגורים בישראל (קישור למדריך).
המדריך כולל פירוט של שלושת מסלולי המיסוי: פטוֹר ממס (מלא או חלקי); חיוב במס בשיעור 10%; וחיוב במס שולי.
בגדרו של המדריך, ובדומה למדריך שפורסם בשנות-המס האחרונות, מצוין (ובצדק), כי לא ניתן לדרוש פטוֹר ממס לצד שיעור מופחת של 10% על הכנסה מהשכרת אותה דירה.
מכאן גם עולה (והדבר אף מצוין בדוגמאות המובאות במדריך), כי אין מניעה לדרוש פטוֹר ממס (לרבות פטוֹר חלקי) על הכנסה מהשכרה דירה אחת ושיעור מופחת של 10% על הכנסה מהשכרת דירה אחרת, ובלבד שלעניין קביעת סכום ההכנסה הפטורה והחריגה מתקרת הפטוֹר תובאנה בחשבון ההכנסות מכל הדירות יחדיו.
מכאן גם עולה (והדבר אף מצוין בדוגמאות המובאות במדריך), כי אין מניעה לדרוש פטוֹר ממס (לרבות פטוֹר חלקי) על הכנסה מהשכרה דירה אחת ושיעור מופחת של 10% על הכנסה מהשכרת דירה אחרת, ובלבד שלעניין קביעת סכום ההכנסה הפטורה והחריגה מתקרת הפטוֹר תובאנה בחשבון ההכנסות מכל הדירות יחדיו.
להרחבה בנושא זה, לחצו כאן.
פסק-הדין בעניין בובליל
פורסם פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין דליה ליהיא בובליל.
עניינו של פסק-הדין בבקשת העוררת לתקן שומת מס שבח שהוּצאה לה על-ידי המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב, וזאת בחלוֹף כשש שנים ממועד הוצאתה. במסגרת אותה שומה, שהוכתרה תחת הכותרת "שומת מס שבח – הודעת שומה זמנית לפי סעיף 78(ב)(1) לחוק מיסוי מקרקעין", הגדיל המשיב את שווי המכירה (בְּשל היטל השבחה שהקונה לקח על עצמו) ובמקביל שלל מספר ניכויים, וכתוצאה מכך ההפסד עליו דיווחה העוררת בשומתה העצמית הפך לשבח נומינלי (שכולו שבח אינפלציוני שאינו חייב במס).
לטענת העוררת – שביקשה לקזז את ההפסד עליו דיווחה כנגד שבח ממכירה שנעשתה מאוחר יותר – ניתן היה להבין כי המשיב קיבל את השומה העצמית. לחילופין, טענה העוררת, כי השומה נותרה זמנית וממילא ניתן לתקנה כל עוד אינה סופית. לחילופי חילופין, טענה העוררת, כי ניתן לעשות שימוש בסמכות המנויה בסעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין לצורך הארכת המועד הקבוע בסעיף 85 לחוק.
ועדת-הערר, מפי חבר הוועדה רו"ח צ' פרידמן (בהסכמת יו"ר הוועדה השופט מ' אלטוביה וחבר הוועדה רו"ח א' מונד), דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, ציין רו"ח פרידמן, כי על אף הכותרת "שומה זמנית", הרי שעיון בשומה עצמה מעלה שיש פערים גדולים בין השומה העצמית שהגישה העוררת לבין השומה שהוציא המשיב וברי כי אין המדובר בשומה זמנית על-פי הדוח שהוגש.
עוד ציין רו"ח פרידמן, כי העוררת לא הגיבה לפערים בין השומה העצמית שהגישה (שומת הפסד) לבין השומה שהוציא המשיב, ורק בחלוֹף כשש שנים ממועד הוצאת השומה הגישה העוררת בקשה לתיקון השומה; וכי העוררת לא כללה בדוח שהוגש על-ידיה לפקיד-השומה את הפסד ההון אליו היא טוענת.
עוד ציין רו"ח פרידמן, כי העוררת לא הגיבה לפערים בין השומה העצמית שהגישה (שומת הפסד) לבין השומה שהוציא המשיב, ורק בחלוֹף כשש שנים ממועד הוצאת השומה הגישה העוררת בקשה לתיקון השומה; וכי העוררת לא כללה בדוח שהוגש על-ידיה לפקיד-השומה את הפסד ההון אליו היא טוענת.
לגופו של עניין קבע רו"ח פרידמן, כי הגם שטרם הוכרעה השְאֵלה האם סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין מאפשר להאריך את התקופה הקבועה בסעיף 85 לחוק, הרי שגם על-פי הגישה המרחיבה לפיה סעיף 107 אכן מַקנה למנהל סמכות להאריך את התקופה האמורה, סמכות זו שמורה רק למקרים חריגים ומיוחדים המצדיקים זאת, כאשר המדובר בטעות בתום-לב ומנהל מיסוי מקרקעין השתכנע שאכן יש "סיבה מספקת" להארכת המועד; אך לא זה המקרה דכאן.
רו"ח פרידמן הוסיף וציין, כי בכל מקרה מנהל מיסוי מקרקעין אינו רשאי לקזז את הפסד ההון לו טוענת העוררת ללא אישורו של פקיד-השומה; וכי פקיד-השומה אינו רשאי לאשר את ההפסד האמור, וזאת הן מהטעם שלא נמסר לו דיווח כלשהו לגבי ההפסד והן מהטעם שהשומה לשנת-המס בה נוצר אותו הפסד התיישנה.