במבזק מיום 23.1.12014 נדרשנו לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין דן ברנובסקי (קישור לפסק-הדין).*
* למַעבר למבזק זה, לחצו כאן.
כזכור, באותו מקרה, קבע השופט מ' אלטוביה, כי יש לראוֹת ברכישה העצמית שבוצעה על-ידי החברה בגֶדר חלוקת דיבידנד לבעלי המניות בחברה; וכי ניתן לראוֹת בפעולות שבוצעו בגֶדר עסקה מלאכותית, שכּן לחברה לא היה צורך לרכוֹש את המניות וממילא לא היה כל טעם מסחרי ברכישה העצמית.*
* במבזק מיום 23.11.2014 דיווחנו על פסק-דין נוסף של השופט אלטוביה באותו נושא, וזאת בעניין בר ניר (קישור לפסק-הדין). השופט אלטוביה שב וקבע, כי גם בנסיבות אותו מקרה, רכישת המניות במסגרת הרכישה העצמית היוותה בגֶדר עסקה מלאכותית ובהתאם היה המשיב, פקיד-שומה גוש דן, רשאי להתעלם מהעִסקה כפי שהוצגה על-ידי המערערת ולמסותה מחדש כפי התעשרותה. עם זאת, בעקבות הניתוח שערך השופט אלטוביה ביחס להתעשרותה של המערערת (וראו לעניין זה, פסקות 19-12 לפסק-הדין) נקבע, כי יש לייחֵס למערערת קבלת דיבידנד בסך הנמוך כמעט פי ארבעה מזה שקבע המשיב.
על פסק-הדין בעניין ברנובסקי הוגש ערעור לבית-המשפט העליון.
ברם, לאחַר שבית-המשפט העליון הביע דעתו, כי בנסיבות המקרה יש לראוֹת את המהות הכלכלית של העִסקה כחלוקת דיבידנד, ולאור המלצת בית-המשפט, חזר בו המערער מערעורו והוא נדחה ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).