מיסוי רווחי הון

מבזקים, חדשות ועדכונים במיסוי רווחי הון

קיזוז הפסד מירידת ערך בחברה משפחתית ועסקה מלאכותית

 
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין ידין סגל וסומת מבנים ופיתוח 1993 בע"מ.
להלן תמצית העוּבדות:
המערערת, חברה משפחתית לצורכי מס בשם סומת מבנים ופיתוח 1993 בע"מ, הוקמה בשנת 1993, ומחזיקה בנכסי מקרקעין שונים. ואילו המערער, מר ידין סגל, מחזיק ב-99% מהון המניות של המערערת (יתרת המניות מוחזקות בידי בנו של המערער) והינו הנישום המיַיצג.
בשנות-המס הרלבנטיות לערעור, החזיק המערער במלוא הזכויות בתאגיד NOF LLC הרשום בארה"ב ועוסק בהחזקת מקרקעין שם ("NOF").
בשנת 1995 רכשה המערערת מקרקעין באזור התעשייה בנתניה ("המגרש") בְּעלות של כ-21 מיליון ש"ח. המגרש נרכש במימון בנקאי בסך של כ-13 מיליון ש"ח ובאמצעות הלוואת בעלים בסך של כ-8 מיליון ש"ח. 
בשנת 1996 הגיעה המערערת להסכמה עם קבוצת אהרונסון לפיה המגרש יועבר לחברה משותפת שהוקמה לצורך כך בשם בית סומ-אר בע"מ ("חברת בית סומ-אר"), כאשר חברה מקבוצת אהרונסון תחזיק יחד עם המערערת, כל אחת ב-50%, מחברת בית סומ-אר והן תשקענה יחדיו בחברת בית סומ-אר.
ביום 7.12.2005 מכר המערער את זכויותיו ב-NOF וכתוצאה מכך נצמח לו רווח הון בסך של כ-11.6 מיליון ש"ח.
ביום 22.12.2005 התקשרה חברת בית סומ-אר עם חברת דמרי בעסקת קומבינציה, בגדרהּ נמכרו 69% מהמגרש לדמרי כנגד קבלת שירותי בנייה על יתרת הקרקע שנותרה בידי חברת בית סומ-אר. לצורך העִסקה, הוערך המגרש בסך של 20.5 מיליון ש"ח. הצדדים דיווחו למנהל מיסוי מקרקעין על התקשרותם כאשר שווי המכירה שדוּוח היה לפי שווי כולל של כ-19.7 מיליון ש"ח למגרש.
במהלך השנים, תפחו השקעותיה של חברת בית סומ-אר עד שהגיעו לסך של כ-40 מיליון ש"ח נכון ליום 31.12.2004, מחציתן במימון בנקאי ומחציתן בהלוואות בעלים.
ואילו נכון לסוף שנת 2005, ולאחַר ביצוע עסקת הקומבינציה ביום 22.12.2005, עמד הגירעון בהון של חברת בית סומ-אר על כ-21.9 מיליון ש"ח.
במסגרת הדו"ח השנתי שהגיש המערער למשיב (פקיד-שומה כפר-סבא) לשנת-המס 2005, צוין כי ביום 25.12.2005 מכרה המערערת את החזקותיה בחברת בית סומ-אר לחברת הילן החזקות בע"מ ("חברת הילן") שהיא חברה בלתי-פעילה וללא נכסים שהוקמה בשנת 1993 וגם בה, כמו במערערת, מחזיק המערער ב-99% מהון המניות (והאחוז הנוסף מוחזק על-ידי בנו של המערער). זאת, בתמורה לכ-690 אלפי ש"ח, כך שנוצר למערערת הפסד הון בסך של כ-11 מיליון ש"ח.
היות שהמערערת היא, כאמור, חברה משפחתית, קיזז המערער את ההפסד האמור כנגד רווח ההון ממכירת זכויותיו ב-NOF, כך שבפועל שילם המערער מס על רווח הון בסך כ-575 אלפי ש"ח בלבד.
לטענת המשיב, עסקת המכירה לחברת הילן, שהיא חברה קשורה, מהווה עסקה מלאכותית שמטרת יצירת הפסד הון במערערת וקיזוזו כנגד רווח ההון ממכירת הזכויות ב-NOF.
לטענת המערעת, לעומת זאת, ההפסד שנוצר לה בשנת-המס 2005 נגרם ממחיקת השקעתה בחברת בית סומ-אר, בעקבות מימוש המקרקעין של בית סומ-אר בעסקת הקומבינציה עם חברת דמרי, ולא מעסקת מכירת מניות חברת בית סומ-אר לחברת הילן. עוד טענה המערערת, כי מכירת המניות נעשתה במטרה להשתחרר מהערבוּת שנתנה לבנק המלַווה בגין האשראי שנתן לבית סומ-אר, כאשר מכירה זו נעשתה בתמורה ראויה.
יצוין, כי הערעור עָסק בשתי סוגיות נוספות: שיעור המס החָל על המערער בגין השכרת דירה; ושאלת תחולתן של הוראות סעיף 3(י) לפקודה.
עוד יצוין, כי בהתאם להחלטת בית-המשפט, התקבלה בקשת המערערים ונטל ההוכחה הועבר לכתפי המשיב.
 
בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' סטולר, קיבל את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).
השופט ד"ר סטולר בָּחן את הפְּסיקה בנושא עסקות מלאכותיות וקבע, כי היה טעם מסחרי ממשי בהעברת הבעלוּת בחברת בית סומ-אר מידי המערערת לחברת הילן והוא ההימנעות מלתת ערבות של המערערת בגין המימון הבנקאי.
עוד קבע השופט ד"ר סטולר, כי לאור הראיות שהוצגו בפניו נוצרו למערערת הפסדים כתוצאה מהשקעתה (העקיפה) במגרש בית סומ-אר שירדה לטמיון במלואה וכי הפסדים אלה היו ראויים בהכרה לצורכי מס אף ללא תלות בביצוע עסקת מכירת מניות חברת בית סומ-אר לחברת הילן (דהיינו, ללא צורך במימוש המניות).