פסק-הדין בעניין דלתא להשקעות
במבזק מיום 20.5.2015 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז בעניין דלתא להשקעות ולמסחר קרני שומרון בע"מ (קישור לפסק-הדין).
המערערת, דלתא להשקעות ולמסחר קרני שומרון בע"מ, הינה חברה פרטית שהוקמה במטרה להקים ולפַתח את היישוב אורנית שממוקם מֵעבר לגבולות הקו הירוק.
במרוצת השנים פיתחה המערערת מתחמים שונים בתחום היישוב בהתאם לתכניות בניין ערים שקיבלו תוקף ובמקביל שיוְוקה ומכרה מגרשים שעברו פיתוח כאמור.
לטענת המשיב, מנהל מע"מ פתח-תקווה, התמורה בגין עבודות הפיתוח לא שולמה ישירות למערערת על-ידי המועצה המקומית, אלא בעקיפין, על-ידי אי-גביית סכומי היטלי הפיתוח ואגרות הפיתוח מהמערערת או מרוכשי הדירות.
המערערת, לעומת זאת, טוענת, כי מקורן של עבודות הפיתוח נשוא שומתו של המשיב בהתחייבות מוקדמת של המערערת, עוֹבר להקמת המועצה המקומית, כשבין המערערת לבין המועצה המקומית לא נרקמה כל עסקה; וכי בכל מקרה המערערת לא הופטרה מתשלום היטלי פיתוח שכּן מלכתחילה לא הייתה חייבת בהם.
בפסק-דין ארוך ומנומק דחה השופט ד"ר סטולר את הערעור.
ראשית, נדרש השופט ד"ר סטולר להוראות החוק הרלבנטיות לסוגיה שבמחלוקת כמו גם לפסקי-הדין של בית-המשפט העליון בעניין ראדקו (ע"א 6014/14) ובעניין חוף הכרמל (ע"א 1306/99).
לגופו של עניין – ולאחַר שבָּחַן את הוראות תוכנית המתאר הרלבנטית, את הוראות ההסכם שנחתם בין המערערת לבין המועצה המקומית אורנית ואת העדויות שהושמעו בפניו – קבע השופט ד"ר סטולר, כי בדין קבע המשיב שמדובר בעסקה החייבת במע"מ. זאת, מהטעם שהמערערת נתנה למועצה שירותים של ביצוע עבודות פיתוח ותשתיות ציבוריות שהאחריות לביצוען מוטלת על המועצה; ומנגד, המערערת קיבלה תמורה בגין ביצוע עבודות הפיתוח בדמות אי-גביית אגרות והיטלים בגין אותן עבודות.
השופט ד"ר סטולר הוסיף וקבע, כי אין לקבל את טענתה החלופית של המערערת, לפיה יש לאפשר לה לבטל את החשבונית שיצאה לרוכש המגרש בגין הפיתוח ותחתיה להוציא חשבונית למועצה. זאת, הן מהטעם שהמערערת לא הוכיחה כי אכן יצאו חשבוניות לרוכשי המגרשים בגין הפיתוח, והן לאור העובדה שרוכשי המגרשים אינם בגֶדר "מקבל השירות" (כמשמעותו בחוק מע"מ) וממילא הוצאת חשבונית כזו לרוכשי המגרשים תהווה הוצאת חשבונית שלא כדין.
על פסק-הדין הגישה המערערת ערעור לבית-המשפט העליון.
נקבע, כי אין מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט קמא ויש לאמץ אותו מכוח הסמכות הקבועה בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.
למעלה מן הצורך קבע בית-המשפט העליון, כי לא מצא בעובדה שהמערערת התקשרה עם הרוכשים בעסקה לרכישת מגרש מפותח, כדי להצדיק סטייה מההלכות שנקבעו בעניין זה; וכי בסופו של יום מדובר בשתי עסקות: האחת – מתן שירות אל מול הרשות, והשניה – עסקת מכר של מגרשים מפותחים, כך שאין מדובר בכפל-מס.
פסק-הדין בעניין עודד גולד ושלמה וחניש
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין עודד גולד ושלמה וחניש.
הערעור הוא על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב שבמסגרתו הושת על המערערים חיוב בכפל-מס בגין הוצאת חשבוניות מס שלא כדין, לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ, וזאת בעקבות הרשעת המערערים בקבלה במרמה של הוצאת מענקים והלוואות מהרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה שפועלת בגדרי משרדי הכלכלה והתעשייה.
במוקד הערעור עמדו שתי סוגיות הדורשות הכרעה: האחת, אימתי ניתן לעשות שימוש בממצאי פסק-דין פלילי שבחלקו מרשיע ובחלקו מזַכה, במסגרת הליך אזרחי, מכוח סעיף 42א לפקודת הראיות; והשנייה, מהם התנאים שבהתקיימותם יש להשית חיוב בכפל-מס לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ.
בית-המשפט העליון, מפי השופטת ע' ברון (בהסכמת השופט נ' סולברג והמשנה לנשיאה א' רובינשטיין), דחה את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).
השופטת ברון דחתה את הערעור ככל שהוא נוגע לטענות בדבר עצם חיובם של המערערים בכפל-מס לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ בהתאם לממצאים שנקבעו בהליך הפלילי; ועם זאת, השופטת ברון הפחיתה את חיובם של המערערים בכפל-מס, מכוח סעיף 100 לחוק מע"מ, כך שהוא יעמוד על סך המגלם תוספת של 50% מגובה המס, וזאת תחת תוספת של 100% שהשית המשיב.