המערער השקיע בשנת-המס 2004 במניות חברת XTL BIO Pharma הנסחרות בבורסה לניירות-ערך בלונדון.
כספי המערער שנועדו להשקעה במניות הועברו לשני רואי-חשבון ("היועצים") שהציעו לו לבצע את ההשקעה ביחד עִמם ועל-חשבונו: שני שלישים, המערער, ושליש, היועצים; כשהמערער יממן, כאמור, גם את חֵלקם של היועצים בהשקעה. ואילו לאחַר רכישת המניות הן הועברו* לחשבון בנק של חברה זרה שהוקמה על-ידי היועצים ("החברה הזרה") ובהמשך נמכרו.
* יצוין, כי פקיד-השומה לא העלה (כך נראה) טענות כלשהן ביחס להעברת המניות לחברה הזרה, וממילא פסק-הדין לא התייחס לסוגיה זו אלא בעקיפין בסעיפים 24–25 לפסק-הדין.
בשנת-המס 2008 הצהיר המערער על הפסד הון ממכירת חֵלקו במניות (דהיינו שני שלישים מסכום ההשקעה ולא את סכום השקעתם של היועצים שמומנה על-ידו) בסך כ-1.5 מיליון ש"ח וקיזז סכום זה מהכנסותיו מדיבידנד שקיבל מחברה בשליטתו.
ברם, המשיב (פקיד-שומה תל-אביב 3) טען, כי לא הוצגו לו אסמכתאות המאמתות את היווצרותו של הפסד ההון האמור, סירב להתיר את הקיזוז וקבע בהתאם את הכנסתו של המערער בצו.
המשיב הבהיר, כי אינו חוֹלק על כך שהמערער העביר כספים לצורך השקעה במניות XTL כמו גם על כך שהמניות קרסו, אך לדעתו המערער לא הוכיח שבכספים שהעביר לצורך ההשקעה נרכשו המניות ואין אפשרות "לזהוֹת" את כספו בתוך כל הכספים שנוהלו על-ידי היועצים ועל-ידי החברה הזרה.
עוד טען המשיב, כי המערער לא דיווח בהצהרת ההון שהגיש ליום 31.12.2004 על ההשקעה שביצע לדבריו באותו חודש (המערער נימק זאת בטעות של רואה-החשבון שלו).
מכאן הערעור.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט י' אטדגי, קיבל את הערעור.
השופט אטדגי קבע, כי למרוֹת חוסרים מסוימים שהתגלו במארג ראיותיו של המערער, בסופו של דבר הוא עמד בנטל ההוכחה הנדרש ממנו, בכך שהיטה את מאזן ההסתברות לכיוון הגרסה והמסקנה שאכן היועצים רכשו בכספים שהעביר אליהם מניות XTL, אשר נמכרו בסופו של דבר בהפסד הנטען, ולכן הוא היה זכאי לקזז הפסד זה מהכנסות הדיבידנד.
כחלק מניתוחו, ציין השופט אטדגי, כי הגם שהמערער לא הצהיר על ההשקעה בהצהרת ההון שהגיש, המשיב לא טען שבכך נוצרה מניעוּת החוסמת את המערער מלבצע את הקיזוז הנטען על-ידו גם אם יוכח שגרסתו אמת, אלא ביקש לערער בכך את אמינוּת גרסתו; וכי לאור העדויות והמסמכים שהוצגו אין בכך כדי לערער את אמינוּת גרסתו כאמור.