מס ערך מוסף

מבזקים, חדשות ועדכונים במס ערך מוסף

מע"מ במכירת נדל"ן ששימש להשכרה פסיבית

פורסם פסק-הדין בעניין נבוק וגלזר.
 
המערערים, שני יחידים, רכשו בשנת 1977 נכס מסחרי בתל-אביב ("הנכס בתל-אביב") מאדם פרטי.
מסמכי רכישת הנכס בתל-אביב שותקים בעניין מע"מ ויש להניח, כי הייתה זו מכירה פרטית שלא חויבה במע"מ (באותה עת, לא הייתה בחוק מע"מ הוראה הקובעת, כי מכירת מקרקעין לעוסק בידי אדם שאין עיסוקו במכירת מקרקעין נחשבת ל"עסקת אקראי" וחלופה זו נוספה לחוק מע"מ רק במסגרת תיקון 3 מחודש פברואר 1979). מכל מקום, למערערים לא היו הוצאות או תשומות וכן הם לא ניכו מס תשומות בְּשל רכישת הנכס בתל-אביב או החזקתו.
הנכס בתל-אביב הושכר על-ידי המערערים לחברה פרטית שבבעלותם ("החברה"), וזאת עד לשנת 1988. במהלך כל אותה תקופה הוציאה החברה חשבוניות מס עצמיות לצורך הדיווח למע"מ.
בשנת 1988 העתיקה החברה את פעילותה לחולון. באותו מועד, הֵחלו המערערים להשכיר את הנכס בתל-אביב לצד ג' שהוציא חשבוניות מס עצמיות עד לשנת 1994.
בשנת 1994 פתחו המערערים במע"מ תיק שותפוּת בגין שותפוּת לא רשומה, וזו הֵחלה להוציא חשבוניות מס כדין לשוכרי הנכס בתל-אביב. דהיינו, הדיווח למע"מ על השכרת הנכס בתל-אביב נעשה במסגרת השותפוּת.
עם המַעבר לחולון, שכרה החברה נכס מקרקעין אחר, שאף הוא נרשם בטאבו על-שם שני המערערים ("הנכס בחולון"), כאשר הדיווח למע"מ בגין השכרת הנכס בחולון נעשה במסגרת תיק השותפוּת. השותפוּת ניכתה מס תשומות בגין נכס זה.
בשנת 2010 נמכרו כ-76% מהזכויות בנכס לתל-אביב לקבוצת רוכשים.
לטענת רשויות המס, המכירה האמורה חייבת במע"מ. שכּן, השותפוּת הינה "עוסק" לצורכי מע"מ ופעילותה של השותפוּת מגיעה כדי "עוסק" במקרקעין. עוד טענו רשויות המס, כי המקרקעין שנמכרו היוו בגֶדר "ציוד" באותו עסק.
יצוין, כי לא הייתה מחלוקת כי המכירה שבוצעה, כאמור, בשנת 2010, לא נחשבה ל"עסקת אקראי" כמשמעותה בסעיף 1 לחוק מע"מ.
 
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט ה' קירש, קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט קירש קבע, כי בחינת העוּבדות שהוצגו בפניו לאור המבחנים אשר הותוו בפסיקה לעניין קיומו של עסק מביאה למסקנה, כי לא נוהל עסק של השכרה וכי דמי השכירות היוו בידי המערערים (או בידי השותפוּת) הכנסה פסיבית אשר לא הופקה מעסק.
עוד קבע השופט קירש, כי אין חולק שרישומו של עוסק אינו קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי ומשקלו הראייתי של הרישום כאמור אינו מקים חזקה ראייתית חלוטה. לדבריו, הגם שאין לעודד תופעה לפיה אזרחים יירשמו כעוסקים כאשר נוח להם לעשות כן (למשל: לצורך ניכוי מס תשומות) אך בשעת כושר (למשל: בעת מכירת נכס יקר-ערך) יתנערו ממעמדם כעוסקים ויטענו כי מלכתחילה לא נוהלה על-ידם פעילות העונה על המבחנים של עסק, הרי שבנסיבות המקרה דכאן (השכרה פסיבית ללא ניכוי מס תשומות ברכישה ובהחזקה) מן הראוי שתוצאות המס תיגזרנה מהיעדרו של עסק במציאוּת ולא מקיום רישום כעוסק במרשמי המשיב.