פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין צילומעתיק החזקות (1993) בע"מ (קישור לפסק-הדין).
המערערת 1, חברת צילומעתיק בע"מ ("החברה") הינה חברה תושבת ישראל שעיסוקה במסחר במדפסות, מיכון משרדי וכו'.
ביום 5.6.2007 התקשרו כל בעלי מניותיה של החברה (המערערים 5-2) בעסקה למכירת מניותיהן לחברת ד.ר.מ החזקות 3000 בע"מ ("הקונה") בתמורה לסך של כ-10 מיליון ש"ח.
במסגרת דו"חותיהם השנתיים של בעלי המניות, כָּלַל כל אחד מבעלי המניות את חֵלקו היחסי בתמורה ממכירת המניות.
המערערים דיווחו כי יום הרכישה של המניות הינו 13.4.1965.
עוד צוין בדיווח, כי נכון ליום 1.1.2003 היו צבורים בחברה רווחים ראויים לחלוקה (כמשמעותם בסעיף 94ב לפקודה) בסך כולל של 11,675,592 ש"ח, אותם ייחסו לבעלי המניות על-פי חֵלקם היחסי.
כתוצאה מכך, מלוא רווח ההון הריאלי ממכירת המניות חויב במס בשיעור 10% (בהתאם להוראות סעיף 94ב לפקודה).
המשיב, פקיד-שומה חיפה, לא קיבל את הצהרותיהם של המערערים וקבע, כי הרווחים הראויים לחלוקה (כמשמעותם בסעיף 94ב לפקודה) נכון למועד המכירה (קרי: הרווחים שהצטברו עד תום שנת-המס שקָדמה לשנת המכירה, דהיינו עד ליום 31.12.2006) היו בסך 158,048 ש"ח בלבד. זאת, מהטעם שהרווחים הראויים לחלוקה בתקופה 1.1.1996–31.12.2002 היו לשיטתו בגובה 11,673,038 ש"ח, ומהם הפחית המשיב את ההפסדים בסך 11,514,990 ש"ח שנוצרו לחברה בשנות-המס 2006-2003.
בהתאם, חייב המשיב את המערערים במס על רווח ההון העולה על הסך של 158,048 ש"ח, וזאת בהתאם לשיעורי המס "הרגילים" החָלים על רווח הון ריאלי, דהיינו לפי השיטה הליניארית.
בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופט ר' סוקול, דחה את הערעור.
בראשית הדברים, סקר השופט סוקול את עקרונות הטלת המס על חברות ועל רווח הון ממכירת מניות.
לאחר מכן, המשיך השופט סוקול ונדרש להוראות סעיף 94ב לפקודת מס הכנסה, ובכלל זאת לתיקונים שבוצעו בהן במסגרת תיקון 132.
לגופו של עניין, קבע השופט סוקול, כי כאשר מחשבים את חֵלק מתמורת המניות השָווה לרווחים הראויים לחלוקה הנהנה משיעור המס של 10%, יש להביא בחשבון את סך הרווחים שהתהוו בתקופה שמיום 1.1.1996 ועד לתום שנת-המס שלפני שנת המכירה, ולענייננו עד ליום 31.12.2006. כלומר, בשלב הראשון יש לחשב את הרווחים הראויים לחלוקה על-פני כל תקופת ההטבה, וממילא ברי כי אם במהלך התקופות היו לחברה הפסדים יש להביא זאת בחשבון ולקבוֹע את הסכום לאחַר ההפסדים כאמור.
השופט סוקול דחה את טענת המערערים, לפיה המילים "הסכום שהיה נחשב כרווחים ראויים לחלוקה אילו נמכרה המנייה במועד הקובע" שבסיפא לסעיף 94ב(א)(2) לפקודה תומכות בעמדתם. שכּן, לשיטתו, המילים האמורות לא נועדו לשנות את שיטת החישוב, מה גם שעמדת המערערים תביא לפגיעה בעיקרון הנייטראליות.
השופט סוקול הוסיף ונדרש לדברי ב"כ המשיב בסיכומיו, לפיהם בשנים האחרונות "בפרשנות דיני המס הוזזה המטוטלת בצורה משמעותית, לכיוון הפרשנות המילולית". השופט סוקול הסתייג מדברים אלה, ואנו ממליצים לקרוא את ניתוחו בעניין זה (ראו סעיפים 31-30 לפסק-הדין).
נציין, כי תיק זה הינו התיק הראשון מבין מספר תיקים (ובכללם תיק המנוהל על-ידי הח"מ) בהם נדונה סוגייה מורכבת זו בדבר פרשנות הוראות סעיף 94ב לפקודה, שלגביו ניתן פסק-דין.
יש להניח אפוא, כי פסק-הדין של השופט סוקול, כמו גם פסקי-הדין הנוספים שעתידים להינתן בעניין זה, יובאו להכרעתו של בית-המשפט העליון.