עיכוב ביצוע החלטת מנהל מע"מ שלא לרשום אדם כעוסק | חשבוניות פיקטיביות

עיכוב ביצוע החלטת מנהל מע"מ שלא לרשום אדם כעוסק

ביום 11.4.2024 ניתנה החלטתו של בית-המשפט העליון בבקשת רשות הערעור שהגישה חברת סנטר המושבה 975 על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.1.2024 (לא פורסמה).

המבקשת רכשה מיַזָם אופציה בלתי-סחירה לרכישת מחצית מהזכויות בפרויקט נדל"ן בטבריה, במחיר סופי שנקבע מראש, ושלפי תנאי העִסקה ישולם כאשר יינתנו לפרויקט ההיתרים הדרושים להקמתו.
המבקשת שילמה ליזם, במסגרת עסקה זו, מע"מ כדין שהועבר אל מנהל מע"מ.
ביום 4.12.2022 הגישה המבקשת למנהל מע"מ (המשיב 1) בקשה מקוּונת להירשם כעוסק, בהתאם לסעיף 52(ב) לחוק מע"מ.*

* סעיף זה קובע כך: "אדם שהוכיח, להנחת דעתו של המנהל, שהוא מקים עסק, רשאי להירשם כעוסק ומשנרשם דינו לכל דבר וענין כדין עוסק." 

בהמשך, מנהל מע"מ טבריה (המשיב 2) החזיר למבקשת את בקשת הרישום שלה וסִווג אותה כ'טיוטה'.
ביום 13.11.2023 הגישה המבקשת ערעור על כך לבית-המשפט המחוזי בירושלים, ובצדו בקשה לעיכוב החלטת המשיב שלא לרשום אותה כעוסק, ולהורוֹת על רישום כאמור עד להכרעה בערעור.
לפי הנטען בערעור, וכן בבקשה דנא, רישום זמני זה מתחייב לשיטת המבקשת מכוח סעיף 64(ג) לחוק מע"מ, לפיו "הגשת ערעור תעכב את ביצועה של החלטת המנהל, זולת אם החליט בית המשפט אחרת". המשיבים התנגדו לבקשת המבקשת וביקשו לדחות את הערעור על הסף, מאחַר שלשיטתם הערעור הוגש בטרם התקבלה הודעה סופית מטעם המנהל.
ביום 11.1.2024 דחה בית-המשפט המחוזי, מפי השופט א' דורות, את שתי הבקשות.
ביחס לבקשת המשיבים לסילוק הערעור על הסף נקבע, בהתאם לסעיף 64(ב) לחוק, כי משום שהמנהל לא השיב לבקשה בתוך 90 ימים, רואים אותו כאילו דחה הוא את הבקשה ועל-כן רשאית הייתה המבקשת להגיש ערעור בנדון.
ואילו ביחס לבקשת המבקשת להורוֹת על רישומה הזמני כעוסק הובהר, כי הוראת סעיף 64(ג) לחוק מע"מ חלה, למשל, כאשר המנהל מקבל החלטה המורה על ביטול רישום כעוסק, דהיינו החלטה המשנה מצב קיים ואת מצבו של העוסק; בשונה ממצב של דחיית בקשה לרישום כעוסק. עוד נקבע, כי על החלטה שלילית של המנהל, כמו ההחלטה לדחות בקשת רישום חדש, לא יכול להינתן 'עיכוב ביצוע' שמשמעותו שינוי המצב הקיים ורישום כעוסק באופן זמני, כנקודת מוצא. זאת, משום שבקשה כאמור אינה להקפאת מצב קיים, אלא לשינויו. בנוסף, הוסבר, כי בקשה לצו עשה זמני, המשנה מצב קיים, היא בקשה חריגה שאין להיעתר לה אלא במקרים חריגים, שמקרה זה אינו נמנה עליהם. כמו-כן, הובהר, כי הסעד הזמני בענייננו זהה לסעד העיקרי בערעור, פרט לממד הזמן, דבר העומד לבקשה לרועץ.
המבקשת לא השלימה עם החלטת בית-המשפט ומכאן בקשת רשות הערעור.

בית-המשפט העליון, מפי השופט ח' כבוב, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

השופט כבוב קבע, כי הבקשה לא כוללת טעם מבורר בעטיו יש ליתן רשות ערעור על-פי אמת המידה הקבועה בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, כפי שזו התעצבה בפסיקה, אלא, בעיקרו של דבר, טענות ערעוריות על החלטת בית-משפט קמא; וכי די בכך כדי לדחות את הבקשה.
השופט הוסיף, כי גם בבחינת הדברים בהתאם לאמת המידה, לא מצא שהחלטת בית-משפט קמא תסב למבקשת נזק בלתי-הפיך שאינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי, ומשכך, אין הצדקה ליתן רשות ערעור על החלטת ביניים זו.
השופט הוסיף והִבהיר, כי צו עשה זמני הוא סעד יוצא דופן השמור למקרים חריגים בלבד, כאשר הוא נדרש על-מנת למנוע תוצאה בלתי-הפיכה או קשה ביותר, וכי לא אחת נפסק שבית-המשפט לא יטה ליתן צו עשה זמני המשנה את המצב הקיים, בעיקר כאשר צו זה כמוהו כסעד העיקרי שהתבקש בכתב התביעה, כבענייננו.

אחַר דברים אלה, מצא השופט כבוב לנכון להבהיר את הפרשנות הראויה להוראות סעיף 64(ג) לחוק מע"מ.
לדבריו, טענת המבקשת – לפיה משעה שהגישה ערעור על החלטת המנהל לסרב לרשומה כעוסק, חל עיכוב ביצוע 'אוטומטי' של החלטתו, באופן המצדיק להורות על רישומה כעוסק – מהווה ניסיון לשַוות לסעיף פרשנות אבסורדית שחוטאת לתכלית הסעיף עצמה.
שכּן, על-פי נוסחהּ המקורי של הוראת סעיף 64(ג) בהצעת החוק, נקודת המוצא הייתה כי הגשת ערעור על החלטתו של המנהל, לא מביאה לעיכוב ביצועה של ההחלטה. ברם, במהלך הדיונים שנערכו בכנסת סביב הצעות החוק, התקבלה הצעת לשכת המסחר לשנות את נוסח ההוראה, כך שלבסוף נקבע כי הכְּלָל יהיה עיכוב ביצוע של החלטת המנהל, מושא הערעור, ואילו החריג לכלל יהיה אי-עיכובה, אלא אם החליט בית-המשפט אחרת. כלומר, הפרשנות המוצעת על-ידי המבקשת חותרת באופן מובהק תחת ההסדר המשפטי שנבחר במועדף על-ידי המחוקק ותכליתו.

אשר על כן, הוסיף השופט כבוב, בדין קבע בית-משפט קמא כי הדבר שונה, למשל, ממצב בו המנהל מקבל החלטה על ביטול רישום עסק. זאת, משום שהמצב הקיים עובר להחלטה מסוג זה הינו שהעסק רשום, ועל-כן עיכוב ביצוע ההחלטה מותיר את הרישום שהיה קיים, עובר להחלטה, על כנו – עד להחלטה אחרת של בית-המשפט. כאמור, אין אלה פני הדברים בענייננו.

לבסוף, התייחס השופט כבוב לטענת המבקשת לפיה יש לפרש את סעיף 64(ג) לחוק מע"מ על רקע זכות היסוד לחופש עיסוק, כך שעיכוב ביצוע 'אוטומטי' של החלטה לסירוב רישום אדם כעוסק, יצדיק להורות על רישום.
לדבריו, המקום לדון בטענת לפגיעה בחופש העיסוק להתברר במסגרת הערעור גופו ויש לזכור כי הזכות לחופש העיסוק הינה זכות יחסית שאיננה מוחלטת, ויש לאזן בינה ובין אינטרסים אחרים.
אין די בטענה לפיה הסירוב לרשום אדם כעוסק שולל את הזכות לחופש העיסוק, באופן המשנה מצב נתון בו לכל אזרח נתונה זכות יסוד טבועה זו, כדי לסייע למבקשת בשלב זה. זאת, שכּן אף אם ניתן לראות בהחלטה לסירוב רישום כפוגעת בזכות זו, הרי שעיכוב ביצוע ההחלטה משמרת את המצב הקיים, בו הזכות טרם נפגעה על-ידי הסירוב, והפגיעה הנטענת מעוכבת עד להחלטה אחרת של בית-המשפט.
על-כן, אין בטענה זו כדי לסתור את הקביעה כי הצו לוֹ עתרה המבקשת נועד לשנות מצב קיים, וכאמור לעיל, אין הצדקה להורות על מתן צו מסוג זה בנסיבות ענייננו.

---

חשבוניות פיקטיביות

פסק-הדין בעניין כהן

ביום 9.4.2024 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין כהן.

עניינו של פסק-הדין בערעור שהגיש המערער ביחס לשומת כפל-מס עסקאות שהשית עליו המשיב (מנהל מע"מ – ביקורת פשיעה חמורה) מכוח הוראות סעיף 50(א) לחוק מע"מ בסך של כ-7.5 מיליון ₪.
זאת, בעקבות הוצאת 28 חשבוניות שלא כדין בקשר עם מכירת זהב.

בית-המשפט, מפי סגן הנשיא השופט ד"ר א' גורמן, דחה את הערעור וחִייב את המערער בהוצאות המשיב בסך 40,000 ₪ (קישור לפסק-הדין).

פסק-הדין בעניין מאיר ברזידה ובניו חברה לבנין בע"מ

במבזק מס' 1961 מיום 1.2.2022 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין ב.ג. הנדסה ובניה בע"מ ומאיר ברזידה ובניו חברה לבנין בע"מ.
עניינו של הערעור בשאלות תקינותן של החשבוניות שיצאו למערערות, והאם ניתן לנַכּוֹת מס תשומות על בסיסן.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת י' סרוסי, קיבל את הערעור בחלקו (קישור לפסק-הדין).

אחת משתי המערערות (מאיר ברזידה ובניו חברה לבנין בע"מ) הגישה ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון וביום 10.4.2024 ניתן פסק-הדין.
לאחַר שהמערערת שמעה את הערות בית-המשפט (השופט ד' מינץ, השופטת י' וילנר והשופט י' כשר), היא הודיעה כי היא חוזרת בה מערעורה.
הערעור אפוא, נדחה, וזאת ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).