חשבוניות פיקטיביות ברשות המדינה?

ביום 28.3.2023 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין טטיאנה יונס.

המערערת נרשמה כעוסק במשרדי המשיב (מנהל מע"מ תל אביב 1) לצורך ניהול עִסקו של בעלה, מוחמד יונס ("יונס").
בשנים הרלבנטיות לערעור יונס הִפעיל וניהל לבדו עסק של פירוק ברזל.
לצורך הפעלת העסק נדרשו ליונס פועלים אותם סיפק לו אדם בשם עבד, אשר בינתיים הלך לעולמו.
בין שנת 2014 ושנת 2017 דיווחה המערערת למשיב על חשבוניות שהתקבלו מידי עבד, ספק הפועלים, ונוכה מס התשומות הכלול בהן.
החשבוניות הוצאו על שם חמישה ספקים שונים שאינם עבד.
המשיב שלל את ניכוי מס התשומות והוציא למערערת שומות בסך כולל של כ-1.074 מיליון ש"ח (קרן) מכוח סמכותו על פי סעיף 77 לחוק מע"מ.
השגה שהגישה המערערת נדחתה ומכאן הערעור דנן.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי החשבוניות לא הוצאו כדין, שכּן בפועל לא בוצעו עסקאות בין יונס לבין הסָפקים הנחזים להיות מוציאי החשבוניות.
הערעור מבוסס על טענה אחת ויחידה, לפיה עבד שימש כמסייע למדינה, וזו הרשתה לו להפיץ חשבוניות "פיקטיביות" (ולמצער המדינה הייתה מודּעת לפועלו).

בית-המשפט, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין*).

* בנוסח המפורסם ברבים של פסק-הדין הושמט תוכנו של סעיף 28 לפסק, וזאת מכוח סעיף 70 לחוק בית המשפט ומטעמי חיסכון דרכי חקירה.

השופט קירש קבע, כי אין בראיות שהוצגו בפניו כדי להוביל למסקנה שעבד הפיץ חשבוניות פיקטיביות למערערת (או ליונס מטעמה) בידיעת המדינה או בהרשאתה.
עוד קבע השופט, כי יונס לא סבר בזמן אמת כי לעבד ניתן היתר להפיץ חשבוניות פיקטיביות.