טענת הסתמכות והארכת מועד לעניין מס רכישה

ביום 15.5.2022 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין גרוס.

עניינו של הערר בטענת העוררים לפיה הסתמכו על מצג שהציגה עובדת בחוליה המרכזית במשרדי המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב)* ולפיו, כך טוענים העוררים, האריך המשיב את תקופת 18 החודשים (היום – 24 חודשים) הקבועה בסעיף 9(ג1ג)(2)(ב) לחוק מיסוי מקרקעין.**

* לפירוט העוּבדות הרלבנטיות, ראו פס' 2–17 לחוות דעתו של חבר הוועדה רו"ח צ' פרידמן. ראו גם פס' 31–40 לחוות הדעת האמורה.

** כידוע, שיעורי מס הרכישה המתייחסים לדירת מגורים יחידה מוקנים לא רק כאשר אין בידי הרוכש דירת מגורים אחרת בישראל או באזור, אלא גם, ובין היתר, כאשר יש לרוכש דירת מגורים אחרת וזו נמכרת תוך 18 (היום – 24) חודשים.

המשיב דחה את טענת העוררים בגורסו, כי לא הוכח שהוצג מצג כאמור מצד אותה עובדת, לא במפורש ולא במשתמע, וכי ההסתמכות של העוררים היא, לכל היותר, על מצג של עורך דינם ובהתבסס על התובנה שלו בלבד.
עוד טוען המשיב, כי בכל מקרה לא הייתה למשיב סמכות להאריך את תקופת 18 החודשים הקבועה בסעיף 9(ג1ג)(2)(ב) לחוק, שכּן תקופה זו מהווה בגֶדר "תנאי" ולא "מועד".

ועדת-הערר, מפי חבר הוועדה רו"ח צ' פרידמן (בהסכמת יו"ר הוועדה השופט ה' קירש וחבר הוועדה שמאי המקרקעין א' זיו), דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, נדרש רו"ח פרידמן למסגרת הנורמטיבית הרלבנטית ובכלל זאת להוראות סעיפים 9(ג1ג)(2)(ב) ו-107 לחוק, לפסק-הדין בעניין רייך (ע"א 9817/17)* ובעניין יעקובוביץ (ו"ע (חי') 25437-10-19)** וכן להלכה הפסוקה בנושא הבטחה שלטונית.

* למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.

** למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.

לגופו של עניין, דחה רו"ח פרידמן את טענת העוררים בדבר הסתמכותם על מצג מצד המשיב, בקובעו, כי העוררים הסתמכו על מצג מצד עורך דינם ועל התובנה שלו מהשיחה עם עובדת המשיב.
עוד קבע רו"ח פרידמן, כי העוררים לא הוכיחו שנגרם להם נזק מהסתמכות על מצג מצד עובדת המשיב ואף אם נגרם להם נזק הדבר לא באחריותו של המשיב.

רו"ח פרידמן המשיך ונדרש לשאלה, האם הייתה למשיב סמכות להאריך את תקופת 18 החודשים המנויה בסעיף 9(ג1ג)(2)(ב) לחוק מיסוי מקרקעין, וזאת מכוח סעיף 107 לחוק.
רו"ח פרידמן ענה על שאלה זו בשלילה, תוך שהוא מַפנה לחוות-דעתה של יו"ר ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה, השופטת א' וינשטיין, בעניין יעקובוביץ (ו"ע (חי') 25437-10-19) – לפיה מדובר באותו סעיף  9(ג1ג)(2)(ב) ב"תנאי" שנקבע בחוק ולא ב"מועד" – והצטרף לחוות-הדעת האמורה.
בהתאם, קבע רו"ח פרידמן (תוך שהוא מַפנה לפסק-הדין בעניין אחים דויטש (ע"א 4525/13)), כי אין למשיב מלכתחילה סמכות להאריך את תקופת 18 החודשים, וממילא "ההבטחה השלטונית" שנטענה על-ידי העוררים לא מקיימת את ארבעת היסודות המצטברים שבהתקיימם ההבטחה השלטונית הופכת למחייבת.

כאמור, יו"ר הוועדה השופט ה' קירש וחבר הוועדה שמאי המקרקעין א' זיו הסכימו עם דעתו של רו"ח פרידמן שדין הערר להידחות.
השופט קירש הוסיף וציין מספר נקודות ובכללן שהשיחה עם עובדת המשיב, על כל אי-הבהירות שבה, התרחשה אחרי תום תקופת 18 החודשים ועל-כן לא יכולה הייתה להוות מקור להסתמכות או למחדל בקשר למכירת הדירה הקודמת בתוך התקופה האמורה.