מסלול ירוק לביטול קנסות בגין דיווחים חודשיים שהוגשו באיחור | פטוֹר ממס לנכה בחישוב מאוחד ונקודות זיכוי לאם חד-הורית | עיכוב ביצוע לגבי ניכוי מס במקור

מסלול ירוק לביטול קנסות בגין דיווחים חודשיים שהוגשו באיחור

פורסמה הודעתו של מר שלמה אוחיון, סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המסים, בנושא "בקשה לביטול קנסות, ריבית והפרשי הצמדה בגין דיווחים חודשיים שהוגשו באיחור על ידי המייצג בתקופת הדיווח נובמבר דצמבר 2021 עקב תחלואת הקורונה".
בגדרהּ של ההודעה צוין, כי בְּשל התפרצות נגיף הקורונה הוחלט על "מסלול ירוק" של ביטול קנסות, ריבית והפרשי הצמדה, בגין דוחות תקופתיים שהוגשו באיחור בכלל מערכי המס, לנישומים/עוסקים המיוצגים על-ידי מיַיצג, שנאלץ לצמצם במידה רבה את עבודת משרדו, בְּשל תחלואה ו/או בידוד שדוּוחו למשרד הבריאות.

למַעבר להודעה, לחצו כאן.

פטוֹר ממס לנכה בחישוב מאוחד ונקודות זיכוי לאם חד-הורית

ביום 16.1.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים, אף הוא מפי השופט א' דורות, בעניין פורטנוי.

המערערים, בני-הזוג יבגני ויוליה פורטנוי, נישאו בחודש אוקטובר 2018 ולפני כן ניהלו משק בית משותף כ"ידועים בציבור" מאז שנת 2007.
למערערים שלושה ילדים משותפים (ילידי 2009, 2011 ו-2013) ולמערערת בת נוספת מנישואין קודמים (ילידת 1995).
המערער הינו נכה בשיעור של 91.6% הָחל מיום 1.1.2008 ובהתאם זכאי לפטוֹר ממס בהתאם להוראות סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה.
במסגרת עבודתה כשכירה, דיווחה המערערת בשנות-המס 2014–2016 ו-2018 כי היא "אם חד הורית" בהתאם להוראות סעיף 40(ב)(2) לפקודה, וזאת בקשר לגידול בתה מהנישואין הקודמים ועל-כן זכתה לנקודות זיכוי במס.
לטענת המערערים, הפיצויים שקיבל המערער בעקבות תאונת דרכים שולמו לו בְּשל הפסדי שכר ועל-כן מדובר בהכנסה מיגיעה אישית, ומשכך, ולאור היותם של המערערים "בני זוג", המערערת זכאית להינות מהפטוֹר ממס של המערער, כנכה, לפי סעיף 9(5) לפקודה.
המערערים העלו טענה נוספת, וזאת ביחס לנקודות הזיכוי הניתנות למערערת כאם חד-הורית המגדלת את בתה מנישואיה הקודמים, אך לא חזרו על טענה זו בסיכומיהם.

השופט דורות דחה את הערעור בשתי הסוגיות (קישור לפסק-הדין).

עיכוב ביצוע לגבי ניכוי מס במקור השנוי במחלוקת

ביום 17.1.2022 ניתנה החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין פורין פאואר עובדים זרים בע"מ.

למבקשת ניתן בעבר פטוֹר מניכוי מס במקור.
ביום 10.11.2021 קבע המשיב (פקיד-שומה חולון), כי מתקבולי המבקשת ינוכה מס במקור בשיעור של 6%.
המבקשת ערערה על החלטת המשיב לבית-המשפט המחוזי ובמקביל הגישה בקשה לעיכוב ביצוע.
לטענתה, סעיף 168 לפקודת מס הכנסה, שמכוחו הוגש הערעור, קובע כי הוראות סעיפים 150–158 לפקודה יחולו על הערעור, ולפיכך, יש לעכב "באופן אוטומטי" את גביית המס השנוי במחלוקת, ובענייננו, את הניכוי השנוי במחלוקת.
לחלופין, ולשם הזהירות, טענה המערערת כי גם בהתאם למבחנים שנקבעו לעניין סעד זמני יש לעכב את ניכוי המס במקור.

בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע (קישור להחלטה).

השופטת סרוסי ציינה, כי הגם שפקודת מס הכנסה נעדרת הוראות שניתן מכוחן להשיג ולערער גם על החלטות פקיד-שומה שאינן בגֶדר שומה, קיימות שלוש דרכים שונות שניתן להשיג באמצעותן על החלטות שנוגעות לניכוי מס במקור, כאשר אף דרך לא נקבעה כהלכה: האחת, הגשת עתירה לבג"ץ, ובמקרה כזה, עצם הגשת העתירה אינו משהה את החלטת המשיב ואם הנישום מעוניין לעכב את ההחלטה שניתנה בעניינו, עליו להגיש בקשה לסעד זמני; השנייה, ונראה כי היא זו שמקובלת, היא באמצעות פנייה לבית-המשפט המחוזי בהליך עיקרי שלא על דרך כתב תביעה (בעבר בדרך של המרצת פתיחה), וגם במקרה שכזה עצם פתיחת ההליך אינו משהה את החלטת המשיב ועל הנישום להגיש בקשה לסעד זמני; והשלישית, שאליה מתייחסת המבקשת, היא באמצעות הגשת השגה למשיב, ואם זו נדחית, באמצעות הגשת ערעור לבית-המשפט על דחיית ההשגה.

השופטת סרוסי הוסיפה וקבעה, כי אין לקבל את טענת המערערת כי כאשר תקיפת ההחלטה נעשית בדרך השלישית, קרי: באמצעות הגשת השגה וערעור על ההחלטה בהשגה, יש להשהות את החלטת המשיב באופן "אוטומטי", בדומה להשהיית גביית סכומי מס השנויים במחלוקת בערעור על שומה לפי מיטב השפיטה ובערעור על הגדלת שיעור המקדמות. זאת, הן מבּחינה פרוצדורלית והן מבּחינה מהותית.

מבּחינה פרוצדורלית:
הדרך המקובלת והראויה להשיג על החלטת המשיב, כל עוד לא ייקבע אחרת, היא הגשת בקשה בכתב לבית-המשפט המחוזי כשבקשה לסעד זמני בצדה, ועל-כן הנטל במקרה דנן רובץ על המבקשת מבלי שהתקיים עיכוב "אוטומטי" ואין לשנות ממהלך הדברים הרגיל אך בְּשל הדרך בה בחרה המערערת לצעוד.
בנוסף, סעיפים 167 ו-168 אינם עוסקים בהשגה של הנישום על שיעור הניכוי שנקבע לו, אלא בהשגה של מנכה המס במקור על שומה שהוּצאה לו בנוגע לסכום המס שאותו היה חייב לנַכּוֹת. בעניין א.ד. חן (בג"ץ 1652/12) נקבע, כי גם הוא יכול להשיג ולערער על החלטת המשיב, מכוח סעיף 168 לפקודה. עם זאת, החלת סעיף 168 גם על המנוכה ביחס לשיעור הניכוי נעשית בשינויים המחויבים, ואין כל הכרח שמבּחינה מהותית יחולו על השגת המנכה ביחס לסכום שאותו היה חייב לנַכּוֹת ועל השגת המנוכה ביחס לשיעור הניכוי, תנאים זהים.

מבּחינה מהותית:
בענייננו, ברירת המחדל באשר לשיעור הניכוי נקבעה בתקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלומים בעד שירותים או נכסים), התשל"ז-1977. בהתאם לאמור בתקנה 2 לתקנות, ברירת המחדל היא ניכוי מס במקור בשיעור של 20% או 30%, לפני העניין, וכל עוד המשיב לא חורג מאותה ברירת מחדל, אין כל הצדקה לעכב את החלטתו. 
במילים אחרות, במקרה דנן, לא המשיב הוא שמבקש להגדיל את שיעור הניכוי, אלא המבקשת היא שעותרת להפחתתו.

השופטת סרוסי הוסיפה וציינה, כי לא מצאה לקבל את טענותיה החלופיות של המבקשת ביחס למתן סעד זמני בעניין. שכּן, המבקשת לא הגישה תצהיר לתמוך את טענותיה העובדתיות ולא המציאה התחייבות עצמית כנדרש, ובנוסף, על-פני הדברים סיכויי ההליך אינם גבוהים מלכתחילה, שכּן ההתערבות בשיקול דעתו של המשיב בעניין זה שמורה לעילות "בג"ציות" וחומר הראיות הראשוני אינו מצביע על כך שהמשיב חרג מסמכותו או נהג באופן שאינו הולם.