תושבוּת לעניין ביטוח לאומי

ביום 15.11.2021 ניתן פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין ארבל.

בחודש ספטמבר 2013 עבר התובע (מר ניר ארבל) להתגורר בסינגפור יחד עם בתו ורעייתו שיצאה לשליחות רשמית מטעם משרד הכלכלה. השליחוּת הייתה אמורה להסתיים בחודש יולי 2017, אך הוארכה עד לחודש ינואר 2018.
הָחל ממועד עזיבתו את ישראל, חדל התובע להעביר תשלומים לביטוח הלאומי.
בחודש יולי 2018 הגיש התובע שאלון לקביעת תושבוּת, וזאת לאחַר שנשלחה לו הודעת חוב דמי ביטוח מהנתבע (המוסד לביטוח לאומי) ("המל"ל").
ביום 8.8.2018 נשלחה לתובע הודעה מהמל"ל לפיה הפסיק להיות תושב ישראל ביום 1.2.2018.
התובע פנה למל"ל לשינוי ההחלטה בעניינו, אולם המל"ל חזר על ההחלטה האמורה. מכאן התובענה.

ביום 24.3.2019 נערך דיון בפני השופטת מאירי (כתוארה דאז), ונקבעה הפלוגתא הבאה: "האם בדין קבע הנתבע כי התובע אינו תושב אך מיום 1.2.18 כשטוען התובע כי יש לראותו כמי שאינו תושב ישראל החל מיום יציאתו מהארץ, דהיינו: 13.9.13, ובהתאם כמובן- האם חב התובע בדמי ביטוח לתקופה הקודמת ל1.2.18".

יצוין, כי בחודש אוגוסט 2020 שבו התובע ומשפחתו להתגורר בישראל.
עוד יצוין, כי רעיית התובע הגישה בקשה למל"ל להכיר בה כלא תוֹשבת, ממועד סיום השליחות, והיא הוכרה על-ידי המל"ל כמי שאינה תושבת הָחל מיום 1.2.2018.

בית-הדין האזורי – מפי השופטת א' דגן-טוכמכר, נציב ציבור (עובדים) מר א' סלע ונציג ציבור (מעסיקים) מר י' פינקלשטיין – דחה את התביעה ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).

בית-הדין קבע, כי הגם שבאופן עקרוני אין תושבותו של אחד מבני-הזוג מחייבת קביעה זהה גם לגבי תושבותו של בן-הזוג האחר, היותם של בני-הזוג תא משפחתי אחד – ובייחוד בנסיבות בהן שני בני-הזוג היו תושבי ישראל ויצאו את הארץ יחדיו קל וחומר כשהם מטופלים בילדים – גוררת את הנחת היסוד שהם בעלי מרכז חיים משותף; ולא בנקל יתרשם בית-הדין בדבר שונוּת לעניין מרכז חייהם לצורך קביעת תושבוּת.

לגופו של עניין, קבע בית-הדין, כי במקרה דנא, בו לא הועלתה כל טענה כנגד היותה של רעיית התובע תושבת בתקופה השנויה במחלוקת, לא נמצא כי לכל אחד מבני-הזוג היה מרכז חיים שונה, לאור בחינת מכלול הנסיבות המשותף.
עוד נקבע, כי יש ליתן משקל לכך שהתובע הוסיף לקבל קצבה עבוּר ילדיו בתקופה השנויה במחלוקת, דבר המעיד על כוונותיו הסובייקטיביות בדבר זיקתו ומרכז חייו, מה גם שבית-הדין התרשם שבתקופה השנויה במחלוקת, היה התובע מעוניין לשהוֹת בחו"ל לתקופת זמן מסוימת, כחלק מהתפתחות מקצועית ועסקית, וזאת מבלי שנותקה הזיקה לישראל.
לעניין זה, ציטט בית-הדין מפרוטוקול הדיון בפניו: "לשאלת בית הדין – מעולם לא היתה לי זיקה לסינגפור, יכול להיות שאם לא היה מוצא חן בעיני לא היינו ממשיכים לגור בסינגפור אלא עוברים לפאולו אלטו. אבל ידעתי שאין לי ענין לגור בישראל לתקופה מסויימת" [ההדגשות במקור].