לוגו אלכס שפירא ושות׳

סתירה בין שומת ניכויים של פקיד-השומה לבין השומה מטעם המל"ל | תובענה ייצוגית נגד המל"ל

סתירה בין שומת ניכויים של פקיד-השומה לבין השומה מטעם המל"ל

פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה

במבזק מס' 1873 מיום 10.9.2020 דיווחנו על פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין א. טירר חברת עורכי דין.

התובעת היא חברת עורכי-דין בבעלות מלאה של עו"ד אהרון טירר ("עו"ד טירר"), כאשר שני ילדיו מועסקים כעובדים בחברה.
בחודשי הקיץ של שנת 2015 הֵחלו הליכי ביקורת שומה לחברה הן על-ידי פקיד-השומה והן על-ידי המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל").
בעקבות הביקורת שעָרך, קבע המל"ל, כי על התובעת לשלם תוספת דמי ביטוח לשנים 2009–2013 בגין הוצאות רכב המהוות טובת הנאה לעובדיה.
אלא מאי, בעקבות הליכי הביקורת של פקיד-השומה, נחתם הסכם בין התובעת לבין פקיד-השומה וכן בין עו"ד טירר לבין פקיד-השומה לשנות-המס 2010–2013 לפיהם, בין היתר, הסכום שבמחלוקת בנושא הוצאות הרכב יימחק מסעיף ההוצאות (דהיינו, הוצאות הרכב לא תותרנה לתובעת בניכוי לצורכי מס) והוא ייחשב לדיבידנד החייב במס (בשיעור 30%) בידי עו"ד טירר (בעל המניות).
לאחַר החתימה על הסכמי השומה, הגישה התובעת השגה למל"ל ביחס לשומת הניכויים שהוּצאה על-ידיו בטענה, כי הסכום שבמחלוקת סוּוג כדיבידנד על-ידי פקיד-השומה וממילא אין לחַייבו בדמי ביטוח.
ביום 13.4.2017 התקבלה החלטת המל"ל הדוחה את ההשגה ("ההחלטה") מבלי שנערך דיון במעמד נציגי התובעת, וזאת חרף העובדה שדיון כאמור התבקש על-ידיה.
מכאן התביעה לבית-הדין האזורי.

בית-הדין, מפי השופט א' שגב ונציב הציבור (מעסיקים) מר י' חמצני, קיבל את התביעה (קישור לפסק-הדין).

לאחַר שפירט בהרחבה את טענות הצדדים ונדרש לפסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בעניין מגן דוד אדום,* קבע בית-הדין – תוך שהוא מבקר את התנהלותו המזגזגת של המל"ל** – כי מקור הסמכוּת לקביעת ההכנסה החייבת בדמי ביטוח נגזר מהקריטריונים הקבועים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, ועל-כן שעה שרשות המסים קבעה מהי ההכנסה הקובעת של התובעת וחייבה אותה בתשלום מס בהתאם, קביעה זו מחייבת את המל"ל ואין נפקא מינה אם מדובר בהסכם פשרה, אם לאו, בהתאם להלכת מגן דוד אדום.

* התייחסנו לפסק-הדין במסגרת מבזק 1871 מיום 30.8.2020. למַעבר למבזק האמור, לחצו כאן.
** ראו פס' 34 לפסק-הדין.

למעלה מן הצורך, הוסיף בית-הדין ונדרש לטענת התובעת בדבר אי-מתן זכות טיעון.
בית-הדין קבע, תוך שהוא מצטט מבג"ץ 10307/08, כי אין חובה שזכות הטיעון תתבצע בדרך של שימוע בעל-פה, ועל-כן היות שאין חוֹלק שלתובעת ניתנה זכות טיעון בכתב דין הטענה להידחות.

התביעה התקבלה ונקבע כי השומה שהמל"ל הוציא לתובעת תבוטל תוך חיוב המל"ל בהוצאות התובעת בסך 10,000 ש"ח.

פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה

המל"ל הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-הדין הארצי לעבודה, ובתום הדיון בערעור הודיעו הצדדים כדלקמן (ההדגשה אינה במקור):

"הגענו להסכמה הבאה וזאת, מבלי לגרוע זה מטענותיו של זה:
1. חברת א. טירר חברת עורך דין (להלן – החברה) תשלם למוסד סכום של 99,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה החל מיום 1.1.2013 בעבור השנים 2009 עד 2014 כולל. בניכוי הסכומים ששולמו, ככל ששולמו, בעד שנים הללו בגין ביקורת הניכויים.
2. פסק דינו של בית דין קמא – יבוטל. עם זאת, הוצאות המשפט ששולמו לחברה יוותרו בידה.
3. ערעור החברה באשר להוצאות המשפט – ימחק.
4. למען הסר ספק, הסכם זה ממצה את דרישות המוסד בגין ביקורת הניכויים לשנים 2009 עד 2014 כולל.
5. מבקשים לתת להסכמה תוקף של פסק דין ללא צו להוצאות."

בית-הדין הארצי נתן תוקף של פסק-דין להסכמת הצדדים כאמור (קישור לפסק-הדין).


תובענה ייצוגית נגד המל"ל

ביום ה, 8.7.2021 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל – ההסתדרות במרחב חיפה.

עניינו של פסק-הדין בבקשת רשות ערעור (אשר התקבלה והוסבה במהלך הדיונים לערעור) על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים (השופט א' שהם) בת"צ 31733-01-10, בגדרהּ נדחתה בקשתו של המבקש, המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל"), לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגדו על-ידי המשיבה (ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל – ההסתדרות במרחב חיפה).

בתמצית נציין, כי ביום 24.1.2010 הגישה המשיב תביעה הצהרתית וכספית כנגד המל"ל לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, ולצדהּ בקשה לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית, במסגרתן הִצביעה המבקשת על היעדר הלימה בין דמי הביטוח שהמל"ל גבה ממעסיקים עבוּר עובדיהם לבין גובה השכר שעל יסודו חושבה ושולמה הגמלה בפועל לעובד לאחַר קרות "אירוע מזכה".
כך, לפי הנטען בתביעה, למל"ל היה ידוע זה עשרות שנים, כי מעסיקים רבים אינם כוללים בתלושי השכר של עובדיהם הטבות שונות המוקנות לעובדים, מטעמים שונים שאינם בשליטתם ובאחריותם של העובדים. זאת, על-אף שההטבות האמורות נחשבות כהכנסה בידי העובדים והן אמורות היו להילקח בחשבון בגדרי ההכנסה החודשית, המהווה את הבסיס לתשלום דמי הביטוח עבור העובד-השכיר, שהמעסיק חב בתשלומם.

ביום 8.4.2013, בחלוֹף למעלה מ-3 שנים לאחַר הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, הודיע המל"ל כי הָחל מחודש ינואר 2013 הוא מפעיל מערכת המבוססת על נהלי עבודה מפורטים וכן תוכנת מחשב, שפותחה על דעתו של היועמ"ש (בעקבות ההליך) וכי המערכת האמורה מספקת פתרון למצב הדברים שתואר לעיל ומאפשרת תשלום הפרשי גמלה, ביחס לגמלאות מחליפות הכנסה, וזאת בהתאם להכנסות הנוספות, שהתגלו בביקורות הניכויים ולדמי הביטוח שנגבו מהמעסיקים בגינן. עוד הודיע המל"ל, כי הוחלט לפנים משורת הדין, לשיטתו, ומבלי שיהא בכך משום הודאה באיזו מהטענות שהועלו בתביעה: "להחזיר כספים לעובדים" הזכאים לכך, שקיבלו גמלאות מחליפות הכנסה משנת 2003 ואילך. בנסיבות אלו – ומאחַר שלשיטתו של המל"ל התביעה לא באה בגֶדר פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות ולא ניתן לפיכך לאשרה כתובענה ייצוגית – עתר המל"ל לקבלת הערעור, תוך חיוב ההסתדרות בהוצאות ובשכר-טרחת עו"ד. ממילא סבר המל"ל כי אין מקום לפסוֹק גמול להסתדרות ושכר-טרחת עו"ד לבאי-כוחה.

בית-המשפט העליון קיבל ברוב דעות (השופטים י' עמית ו-נ' הנדל כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר (בחוות-דעת האוחזת 59 עמודים)) את הערעור של המל"ל וסילק את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית על הסףאך חִייב את המל"ל בהוצאות ובשכר-טרחת עוה"ד של ההסתדרות בסך 75,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).