מערכת קשר מקוּונת עם משרדי מיסוי מקרקעין; הסבת אופציה לרכישת מקרקעין (סיבוב רביעי); מע"מ במכירת מקרקעין בידי כונס
מערכת קשר מקוּונת עם משרדי מיסוי מקרקעין
פורסמה הודעת רשות המסים (קישור להודעה) בדבר השקת מערכת קשר מקוּונת בין עורכי-הדין המיַיצגים בעסקות מקרקעין לבין עובדי משרדי מיסוי מקרקעין המטפלים באותן עסקות.
הפנִיות לעובדים תבוצענה באמצעות מערכת המייצגים – שבח.נט ותגענה ישירות לעובד מיסוי מקרקעין המטפל בעסקה הרלבנטית.
באמצעות המערכת ניתן לבצע גם בקרה ומעקב אחר מתן מענה ובפרקי זמן קצרים.
בשלב זה, פניות מיַיצגים במערכת מתאפשרות בתיקים פתוחים שטרם הסתיים הטיפול בהם, אך בכוונת הרשות להרחיב ולשפר, כך שניתן יהיה לפְנות גם לגבי שומות סגורות, השגות, תיקוני שומה וענייני גביה שונים.
מערכת הקשר החדשה מייתרת, למעשה, את הצורך בהגעה הפיזית למשרדים והיא מצטרפת למגוון שירותים באתר הרשות ובמערכת המייצגים באינטרנט – שבח.נט, כגון: הדיווח המקוּון, הנפקת אישורי מסים לרישום, הפקת שוברי מקדמות ועוד.
הסבת אופציה לרכישת מקרקעין (סיבוב רביעי)
פורסם פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אקרו נדל"ן ייזום בע"מ.
המדובר בפסק-הדין הרביעי* שדן בשאלת המיסוי של הסבת אופציה במקרקעין (כמשמעותה בסעיף 49י לחוק מיסוי מקרקעין) מהגורם שקיבל את האופציה מבעל המקרקעין לקבוצה של רוכשים אשר מימשו את האופציה שסוחרה להם ורכשו את המקרקעין.
* שלושת פסקי-הדין הקודמים ניתנו על-ידי ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה:
הראשון ניתן בעניין מיראז' יזמות ונדל"ן בע"מ והתייחסנו אליו במבזק מס' 1768 מיום 6.1.2019 (קישור למבזק).
פסק-הדין השני ניתן בעררים שהוגשו על-ידי סטאר לייט (השרון) – משחקים פיננסיים עתידיים (1996) בע"מ, קרקעות ישראל שיווק נדל"ן בע"מ ויצחק נרקיס (ראו מבזקנו מיום 26.2.2019).
ואילו פסק-הדין השלישי ניתן בעררים שהוגשו על-ידי אי.אס.אל אשל נדלן בע"מ ו-אי.אי.ג'י. השקעות נדל"ן בע"מ (ראו מבזקנו מיום 3.3.2019).
ועדת-הערר (יו"ר הוועדה השופט ה' קירש וחברי הוועדה רו"ח צ' פרידמן ורו"ח א' מונד) קיבלה את הערר וחייבה את המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב) בהוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).
מע"מ במכירת מקרקעין בידי כונס נכסים
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין עו"ד בנימין שור כונס נכסים.
ר.נ.ד.י.ג. ייזום והשקעות בע"מ ("החברה") היא חברה פרטית שנרשמה כעוסק מורשה בהתאם לחוק מע"מ. לימים, נרשמה החברה בתיק איחוד עוסקים.
ביום 3.10.2000 רכשה החברה מקרקעין.
ביום 8.5.2005 ניתן צו מינוי כונס נכסים על הנכס ובמסגרתו מוּנה המערער, עו"ד בנימין שור, ככונס נכסים.
ביום 15.4.2012 מכר המערער את המקרקעין במסגרת הליכי הכינוס.
משלא דיוֵח המערער על המכירה למע"מ, הוּצאה למערער שומה לפיה מכירת המקרקעין מהווה "עסקה" החייבת במע"מ וכי המערער חייב בתשלום המס במקום החברה, וזאת לאור הוראות סעיף 18(ב)(1) לחוק מע"מ.*
* סעיף 18(ב) לחוק מע"מ קובע כדלקמן:
"ממונה אשר בתוקף תפקידו מוכר נכס או נותן שירות, בשמו של עוסק, יחולו לגביו, לענין החבות במס, הוראות אלה:
(1) הוא חייב בתשלום המס כפי שחייב בו העוסק, במקומו של העוסק;
(2) יראו אותו כנותן שירות לעוסק."
לטענת המערער, הפרשנות הנכונה של סעיף 18 לחוק מע"מ היא שבעל הנכס הנמכר (החברה) נדרש להיות "עוסק" בעת מכירת הנכס על-ידי כונס הנכסים; וכי בעת מכירת הנכס (בשנת 2012) החברה לא הייתה רשומה כעוסק והיא הִפסיקה כליל את עסקיה לפחות שנתיים לפני יום המכירה.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
לאחַר שבָּחן את הראיות שהוצגו בפניו, קבע השופט דורות, כי אין לקבל את טענת המערער כי החברה הִפסיקה את עִסקה ועיסוקה כליל בשנת 2001.
עוד קבע השופט, כי אין צורך ליתן משקל מכריע לעניין רישומה של החברה כעוסק מורשה, לסגירת תיקה במע"מ ולפתיחתו מחדש, שכּן כבר נקבע כי הרישום בספרי מע"מ הוא דקלרטיבי בלבד ואינו פוֹטר עוסק מתשלום מע"מ בגין עסקה שביצע במהלך עסקו ומנגד אינו מחיֵיב אדם בתשלום מע"מ מקום שאופי הפעילות לא היה עסקי.
בנוסף, קבע השופט דורות, כי בעסקה האחרונה שביצעה החברה לגבּיה הוגש תיעוד נחתם חוזה מכר ביום 3.3.2010 ואילו ביום 8.5.2005 ניתן הצו שמינה את המערער ככונס נכסים ביחס למקרקעין וממועד זה יצאו המקרקעין מידיה של החברה והועברו לניהול המערער לשם מכירתם. בהתאם, קבע השופט, כי אין מקום לתחולת סעיף 137א לחוק מע"מ כבסיס לחיוב החברה במע"מ.
השופט דורות המשך ונדרש להוראות סעיף 18 לחוק מע"מ וקבע, כי די בכך שבעת המינוי של כונס הנכסים הייתה בעלת הנכס בגֶדר "עוסק" כדי שכונס הנכסים יחוב בתשלום מע"מ במכירת הנכס על-ידיו; וכי העובדה שהמכירה התעכבה, עֵקב סיבות כאלו או אחרות, ובינתיים בעלת הנכס חדלה מניהול עסקים, אין פירושה כי בעל התפקיד שמוּנה למכירת הנכס יהיה פטוּר מהעברת סכום המס למשיב ותסוכל מטרת החקיקה.
לאור כל האמור, קבע השופט, כי התקיימו הוראות סעיף 18 לחוק מע"מ והמערער חייב בתשלום המע"מ כפי שחייבת בו החברה, במקומה של החברה.