לוגו אלכס שפירא ושות׳

טופס דיווח על מכירת זכות במקרקעין מכוח הוראת-השעה שנקבעה בחוק ההתייעלות הכלכלית משנת 2015; ערעור על החלטת ועדת מיסוי מקרקעין לדחות בקשה להארכת מועד

טופס 7739
פורסם טופס 7739 (קישור לטופס) שעניינו בדיווח על מכירת זכות במקרקעין מכוח הוראת-השעה* שנקבעה בחוק ההתייעלות הכלכלית משנת 2015.**
* הוראת-השעה חוקקה במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ו-2015 (קישור לחוק). במסגרת החוק האמור נקבעה ​הוראת-שעה ל-3 שנים (2016–2018) לגבי מכירת קרקעות בידי יחידים, לפיה מכירת קרקעות שנרכשו לפני יום 7.11.2011 (דהיינו, שחלק מהשבח הריאלי בגינהּ חייב במס בשיעור שולי, לפי חישוב ליניארי) ושלגביהן קיימת תכנית המתירה בנייה למגורים של 8 דירות לפחות יחול מס שבח מופחת בשיעור של עד 25%, וזאת בתנאים המנויים בהוראה.
** נזכיר, כי פורסמו שתי החלטות מיסוי בנושא הוראת-השעה האמורה:
האחת, החלטת מיסוי 1167/17 (קישור להחלטה) שעניינה בהחלת הוראת-השעה על עסקת קומבינציה שלגבּיה ניתנה אופציה ולפיה: (א) התקופה הנדרשת להשלמת בניית הדירות על-פי הוראת השעה תימָנה מיום מימוש האופציה (ולא ממועד הענקתה); (ב) מספר הדירות בקרקע הנמכרת יימָנה ביחס לכלל המקרקעין הנמכרים על-ידי הבעלים במושע (גם אם חֵלקו היחסי של כל אחד מהם משַקף זכויות פחותות מזכויות ל-8 דירות) ובלבד שהמכירה נעשתה על-ידי כלל הבעלים לרוכש אחד ובעסקה אחת; ו-(ג) כאשר המכירה היא במסגרת עסקת קומבינציה הן יחידות היזם והן יחידות הבעלים תיחשבנה יחד במניין הדירות הנדרשות (8) לצורך תחולת הוראת-השעה.
השנייה, החלטת מיסוי 3157/17 
(קישור להחלטה) בגדרהּ נקבע, כי ההוראה תחול גם במקרה בו ניתנה ליזם אופציה על-ידי בעלי המניות של חברה המחזיקה בקרקע, לרכוש מהם את הקרקע לאחַר פירוק החברה והעברת הקרקע אליהם; וכי תקופת הבנייה שעל-פי הוראת-השעה תימָנה מיום מימוש האופציה ולא מיום הענקתה.
 
ההחלטה בעניין חברת יעולה השקעות ומסחר בנדל"ן
עניינה של ההחלטה בטענת חברת יעולה השקעות ומסחר בנדל"ן בע"מ לפיה נתונה לה זכות ערעור לבית-המשפט העליון על החלטת ועדת ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בירושלים בה נדחתה בקשתה להארכת מועד להגשת ערר לפי סעיף 88 לחוק מיסוי מקרקעין.
לטענת המשיב, לעומת זאת, ההליך הנכון הוא בקשת רשות ערעור (ולא ערעור בזכות).
 
בית-המשפט העליון, מפי הרשמת ל' בנמלך, קיבל את עמדת החברה (קישור להחלטה).
הרשמת בנמלך ציינה, כי אכן בהתאם לפסיקה הנוהגת החלטה הדוחה בקשה למתן ארכה להגשת הליך ערעורי היא "החלטה אחרת" הטעונה ככלל רשות ערעור, וזאת מהטעם שעניינה של ההחלטה כאמור טפל למחלוקת העיקרית שבמוקד ההליכים.
עם זאת, הוסיפה הרשמת בנמלך וציינה, כי לנוכח הוראת הדין הספציפית הקבועה בסעיף 90 לחוק מיסוי מקרקעין – לפיו "על החלטתה של ועדת-ערר ניתן לערער בבעיה משפטית לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, תוך 45 ימים מיום מתן ההחלטה..." – נוטה הכף למסקנה כי נתונה למבקשת זכות ערעור על ההחלטה.
הרשמת בנמלך הוסיפה וציינה, כי המבקשת טענה בכתבי הטענות מטעמה כי ההחלטה עליה נסב ההליך מעוררת "בעיה משפטית" וזהו התנאי הקבוע בחוק מיסוי מקרקעין להגשת ערעור; אולם השְאֵלה האם מתעוררת במקרה קונקרטי "בעיה משפטית" אינה שאלה דיונית גרידא, כי אם שאלה הנוגעת לטענות הערעוריות גופן ועל-כן ככלל סוגיה זו נבחנת בידי המותב היושב בדין (וממילא טענות הצדדים בהקשר זה שמורות להם)
בעניין זה, הפנתה הרשמת, בין היתר, לפסק-הדין שנתן לפני מספר ימים בעניין רויכמן (ע"א 2154/17) (למַעבר למבזק בנושא זה, לחצו כאן), שם קיבל בית-המשפט העליון את טענת משרדנו לפיה הערעור שהגיש מנהל מיסוי מקרקעין עוסק בפרשנות של חוזה קונקרטי ובהתאם נקבע, כי אין המדובר בבעיה משפטית כמשמעותה בסעיף 90 לחוק מיסוי מקרקעין.