ניכוי הוצאות משפטיות בגין הליך פלילי נגד מנהל החברה ובעל מניותיה
פורסם פסק-הדין בעניין דויטש.
עניינו של פסק-הדין* בשאלת זכאותה של המערערת 2, מרכז ארכיאולוגי בע"מ ("החברה"), לנַכּוֹת לצורכי מס הוצאות משפטיות ששולמו עבוּר ייצוג משפטי במשפט פלילי שהתנהל נגד מנהל החברה והבעלים של מניותיה (המערער 1), מר רוברט דויטש ("דויטש").
* יצוין, כי היו נושאים נוספים במחלוקת בין המערערים לבין המשיב, אך הצדדים הגיעו להסכמה בנושאים אלה.
לטענת המשיב (פקיד-שומה תל-אביב 4), אין להתיר את ההוצאות בניכוי משום שכתב האישום הוגש נגד בעל המניות ולא נגד החברה, ועל-כן אין מדובר בהוצאות בייצור הכנסה. עוד טען המשיב, כי מדובר בהוצאות לשמירת חירותו של המנהל באופן אישי, כי בהתחשב בחומרת העבירות אין להתיר את ההוצאות מטעמים של תקנת הציבור; וכי המערערים לא הוכיחו את ההוצאות, סכומן ובקשר לאיזה משפט הן הוצאו, בהתחשב בכך שבאותה תקופה דויטש היה מעורב בהליכים משפטיים נוספים.
מנגד, המערערים טענו, כי מטרת הגנתו המשפטית של דויטש הייתה שמירה על שמה הטוב של החברה ועל המוניטין שלה; כי לא היה כל חשש ממשי להטלת מאסר על דויטש; כי ניכוי ההוצאות הנדונות עומדת במחן תקנת הציבור; וכי טענתו האחרונה של המשיב מהווה שינוי חזית.
בראשית הדברים, קבע השופט אטדגי, כי אין מקום לדון בשאלה, האם הוכח כי החברה שילמה את ההוצאות שבמחלוקת וכי הוצאות אלו שולמו בקשר למשפט הפלילי, וזאת מהטעם שסוגיה זו לא הופיעה בנימוקי השומה מטעם המשיב וממילא מהווה הרחבת חזית אסורה.
בהתאם, קבע השופט אטדגי, כי המשך הדיון יתנהל בהנחה כי החברה אכן שילמה את ההוצאות שבמחלוקת כהוצאות משפטיות עבוּר הייצוג שניתן לדויטש במשפט הפלילי.
לגופו של עניין, קבע השופט אטדגי, כי החברה לא הייתה רשאית לנַכּוֹת את ההוצאות בגין ייצוגו של דויטש כאמור, וזאת מהטעם שמעשיו של דויטש – אודותם הוגש כתב האישום – לא היו קשורים כלל לחברה מהטעם הפשוט שכולם בוצעו לפני הקמת החברה, ומרביתם שנים רבות לפני הקמתה. שעה שכך, לא ניתן לקשוֹר בין המעשים שנדונו בכתב האישום לבין החברה, לא כל שכּן לפעילותה העסקית השוטפת, וממילא גם לא ניתן לקשוֹר את ההוצאות המשפטיות שהוצאו לצורך ייצוגו של דויטש באותו משפט, לחברה ולהוצאותיה.
למעלה מן הצורך הוסיף השופט אטדגי ונדרש לטענת המערערת לפיה הרשעתו של דויטש הייתה עלולה לפגוע באופן ניכר במוניטין החברה. השופט אטדגי קבע, כי המוניטין היה כולו של דויטש, כלומר מוניטין אישי, ועל-כן גם אם הפגיעה במוניטין גרמה לפגיעה עקיפה כלשהי במוניטין של החברה, הרי שהפגיעה במוניטין האישי עלתה לאין ערוך מהפגיעה במוניטין של החברה.