פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעתירות שהוגשו כנגד חקיקת חוק מיסוי רווחי נפט, התשע"א-2011 ("החוק") (קישור לחוק), שהֵחיל, לאחַר מספר שינויים, את המלצות ועדת ששינסקי; וכנגד ביטול "ניכוי אזילה" במסגרת התיקון לתקנות מס הכנסה (ניכויים מהכנסת בעלי זכות נפט), התשט"ז-1956 (בג"ץ 3734/11).
בגדרן של העתירות התבקש בית-המשפט לקבוֹע, כי החוק לא יחול על מאגרים מסוימים המנויים בעתירות, לגביהם ניתנו להם זכויות נפט שונות לפני הקמתה של ועדת ששינסקי.
זאת, משלושה טעמים עיקריים: האחד, מדובר בחוק בעל תחולה רטרואקטיבית; השני, השקעות העותרים נעשו בהסתמך על המצב המשפטי שקָדם לחקיקת החוק; והשלישי, החוק אינו חוקתי נוכח פגיעתו בזכויות קנייניות מוגנות בהן הם מהחזיקים.
בית-המשפט העליון דחה את העתירות, תוך שהוא קובע, כי החוק החדש שנחקק מעלה את שיעור המס על רווחים שיופקו מנפט וגז לאחַר חקיקתו ואין הוא חל על הכנסות שהופקו בעבר, וממילא אין מדובר בחקיקה רטרואקטיבית.
באשר לטענת ההסתמכות של היזמים על המצב המשפטי שקָדם לחוק, קבע בית-המשפט העליון, כי הסתמכות כזו לא הוכחה וספק אם אכן הייתה כזו, ובכל מקרה אין למשקיע זכות קנויה לכך שמדיניות כלכלית עליה התבסס תימשך, כל שכן כאשר השינוי נעשה בחקיקה ראשית של הכנסת. בית-המשפט הוסיף וציין, כי הגם שיש לדחות, כאמור, את טענת ההסתמכות, יש לראוֹת במנגנון ההיטל שנקבע במסגרת החוק החדש תרופה מספקת לטענה זו.
באשר לחוקיות החוק, קבע בית-המשפט, כי הפגיעה בקניינם של העותרים, ככל שיש כזו, היא פגיעה כדין ושלא במידה העולה על הנדרש, שכּן היא נעשתה בחקיקה ראשית, לוּותה בהוראות-מַעבר מתאימות, מקַדמת תכלית ראויה של צדק חלוקתי ואינה עומדת בסתירה לערכיה של מדינה ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.