פורסם פסק-הדין בעניין חיים קרן (ע"א 1834/07).
המערער, העוסק בייעוץ הנדסי בתחום האלקטרוניקה, הגיש באמצעות משרד עורכי-דין תביעה ייצוגית כנגד חברת סלקום. בהסכם פשרה מיום 8.7.2001, אשר קיבל את אישור בית-המשפט, נקבע, כי סלקום תשלום לכל התובעים המיוצגים פיצוי כולל בסל כולל של כ-7 מליון ש"ח, לרבות שכר-טרחה וגמול למערער ולבא-כוחו. סכום הפיצוי שנפסק למערער עמד על 8.32% מהסכום הכולל, דהיינו כ-600,000 ש"ח.
בדו"ח השנתי שהגיש, הציג המערער את התקבול כתשלום אשר אינו מהווה הכנסה חייבת. המשיב לא קיבל עמדה זו וקבע בצו את התקבול כהכנסה חייבת מעסקה או מעסק מסחרי אקראי.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור, בקובעו, כי יש לראוֹת את הגמול שניתן לתובע המייצג כתמורה "פירותית", בין אם זו נקבעה בפסק-דין ובין אם בהסדר פשרה. לגישת בית-המשפט, לא ניתן לראוֹת את הגמול כ"מתת שמים", שכּן זו מאופיינת בהיותה בלתי-צפויה וניתנת ללא כל קשר למעשיו של המקבל לפני או אחרי קבלתה. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי תובענה ייצוגית חד-פעמית הינה עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי, שכּן זו כוללת השקעת הון אנושי ולעיתים גם כספִּי מתוך ציפייה להשאת רווחים, תוך נטילת סיכון בעל אופי כלכלי, כאשר הרווח משַקף, בין היתר, תמורה בגין שירות שניתן לקבוצה.
הבוקר פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור.
בפסק-דין ארוך ומפורט, דחה בית-המשפט העליון, מפי השופט י' דנציגר (בהסכמת המשנָה לנשיא, השופטת מ' נאור, והשופט צ' זילברטל), את הערעור.
לאחַר שסָקר בהרחבה את מוסד התובענה הייצוגית, הגיע בית-המשפט העליון למסקנה, כי ברור שהמקרה הנוכחי אינו מעורר ספק בדבר כך שהגמול אינו נושא אופי הוני, וכי קשה לטעוֹן שאין מדובר ב"הכנסה" לפי סעיף 2 לפקודה.
בית-המשפט קובע, כי נכון הדבר כי המערער לא ביצע כל פעולה אקטיבית לשם כינון עילת תביעתו. ברם, מכאן ועד לטענה כי הגמול שניתן לו הינו בבחינת תגמול ללא מקור או מעין פרס או שמא "מתת שמים" ("windfall"), המרחק ניכר.
לשיטת בית-המשפט, אין חוֹלק על כך שעל התובע המייַצג הטיפוסי אכן "נופלת", בבחינת "מתת שמים" ממש, עילת התביעה. ואולם, אין כך הדבר ביחס לתפקידו כתובע מייַצג: הגָוון העסקִי בפעולתו של התובע נלמד, בין היתר, על רקע בחירתו לממֵש את אותה "הזדמנות עסקית" שנפלה בחלקו, שעיקרה אפשרותו לפעוֹל כתובע מייַצג ולהפיק אגב כך רווח כלכלי. הנסיבות האופפות את פועלו של התובע המייַצג מן הרגע שהחליט לפעול ככזה ועד לליבון התובענה בבית-המשפט ומחוץ לו, מלמדות רובן ככולן על כך שמדובר בסיטואציה המתאפיינה באוריינטציה עסקית, כזו שיש לסַווג כעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי.
יצוין, כי בית-המשפט חזר וקבע, כי עשויים להתעורר מקרים בהם יפורש דבר חקיקה מסי לטובתו של הנישום, וזאת כאשר נותר ספק באשר לתכליתו של חוק המס. ואולם, לגבי המקרה דנא, קובע בית-המשפט, כי אין לומר כי הליך הפרשנות לא מוצה באופן שיצדיק ליתן לפקודה פירוש "מצמצם" לטובת הנישום ולא נותר עוד ספק שעשוי להצדיק את החלתו של הכְּלָל בדבר פרשנות לטובת הנישום.