פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין פלוני (רע"א 8251/10).
באותו מקרה, הורשע המערער ביום 23.11.2008 במסגרת הסדר טיעון בעבירות של הכנסה וקיום פנקסי חשבונות ורשומות כוזבות בנוגע לשנת-המס 2001. גזר הדין ניתן ביום 8.3.2009, בגדרוֹ נידון המערער לעבודות שירות ומאסר מותנה.
בתאריך 8.3.2010 הוּצא למערער צו (שומה) חדש על-ידי פקיד-השומה, מכוח סמכותו לפי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה, וזאת לגבי שנת-המס 2001 בגינהּ הורשע.
המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה, כיצד יש לפרֵש את המילים "תוך תקופה המסתיימת בתום שנה מיום ההרשעה או מיום תשלום הכופר, לפי העניין..." שבסעיף 147(א)(2) לפקודה: האם "יום ההרשעה" משמע יום הכרעת הדין (כטענת המערער), שאז פעל פקיד-השומה בחוסר סמכות והיה מקום למחוק על הסף את הצו; או שמא מדובר ביום גזר הדין (כטענת המשיב), ולפיכך הצו ניתן בדיוק בתקופה שנקבעה.
בתאריך 8.3.2010 הוּצא למערער צו (שומה) חדש על-ידי פקיד-השומה, מכוח סמכותו לפי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה, וזאת לגבי שנת-המס 2001 בגינהּ הורשע.
המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה, כיצד יש לפרֵש את המילים "תוך תקופה המסתיימת בתום שנה מיום ההרשעה או מיום תשלום הכופר, לפי העניין..." שבסעיף 147(א)(2) לפקודה: האם "יום ההרשעה" משמע יום הכרעת הדין (כטענת המערער), שאז פעל פקיד-השומה בחוסר סמכות והיה מקום למחוק על הסף את הצו; או שמא מדובר ביום גזר הדין (כטענת המשיב), ולפיכך הצו ניתן בדיוק בתקופה שנקבעה.
בית-המשפט העליון קבע, כי יש לפרש את המונח יום ההרשעה הקבוע בסעיף 147(א)(2) לפקודה כיום הכרעת הדין ולא כיום גזר הדין. בהתאם, הערעור התקבל ונקבע, כי הצו נשוא הדיון הוּצא שלא כדין ודינו להתבטל.