פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין האחים מ.ר.ש. לוי בע"מ (ע"א 1346/10).
באותו מקרה, הוציא המשיב, פקיד-השומה ירושלים 1, שומות לפי מיטב שפיטה למערערים. על שומות אלו הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי בירושלים. המשיב הגיש את נימוקי השומה ביום 21.10.2007 (לגבי המערערים 4-2) וביום 17.4.2008 (לגבי המערערת 1).
למרות זאת, ועל אף האמור בתקנה 5 לתקנות בית משפט (ערעורים בעניני מס הכנסה), התשל"ט-1978 – הקובעת, כי על המערער להגיש את נימוקי הערעור תוך 30 ימים מהיום שבו נמסר לו העתק מנימוקי השומה –הגישו המערערים את נימוקי הערעור, בכל התיקים הרלבנטיים, רק ביום 5.3.2009. לנימוקים אלה צירפו המערערים גם נימוקים לעניין האיחור, ובהמשך אף הגישו בקשה מסודרת להארכת מועד.
ביום 30.12.2009 מחק בית-המשפט המחוזי את הערעורים על הסף, מהטעם שלא מצא כי התקיים בעניינם של המערערים כל טעם מיוחד, אשר יש בו כדי להצדיק מתן הארכה להגשת נימוקי הערעור. מכאן הערעור לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע, כי במקרה זה האיזון הראוי בין נסיבותיהם האישיות של המערערים לבין חשיבותם של כללי הפרוצדורה, יכול שימצא את מקומו במסגרת של פסיקת הוצאות.
בהתאם, נקבע, כי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי יבוטל, התיקים יחזרו לדיון לפני בית-המשפט המחוזי אשר יכריע בהם לגופם והמערערים ישאו בהוצאות המשיב בסך 15,000 ש"ח.