כידוע, סעיף 3(ט) לפקודת מס הכנסה קובע, כי אדם שקיבל הלוואה בלא ריבית או בריבית נמוכה משיעור שקבע לעניין זה שר האוצר, יראו את ההפרש כדלקמן: (א) בהלוואה שניתנה בקשר ליחסי עובד/מעביד – כהכנסת עבודה; (ב) בהלוואה שקיבל אדם ממי שהוא מספק לו שירותים (זולת אם הוכיח שההלוואה ניתנה ללא קשר עם השירותים שסיפק) – כהכנסה לפי סעיף 2(1) לפקודה; ו-(ג) בהלוואה שאינה נכללת בשני המקרים הראשונים ואשר התקבלה בידי בעל שליטה* או קרובו, מחברה בשליטתו – כהכנסה לפי סעיף 2(4) לפקודה.
* נזכיר, כי בעקבות תיקון 185, הוראות סעיף 3(ט) לפקודה אינן חלות על הלוואה שקיבל בעל שליטה שהוא חבר-בני-אדם שאינו חברה משפחתית או חברה שקופה.
עד לתיקונן, קבעו תקנות מס הכנסה (קביעת שיעור ריבית), התשמ"ה-1985 ("התקנות"), כי שיעור הריבית לעניין סעיף 3(ט) לפקודה יהא שיעור עליית המדד בתוספת 4% לשנה.
* חריג – הלוואה שאינה עולה על 6,600 ש"ח לעובד שאינו בעל שליטה – הפרשי הצמדה למדד בלבד.
הבוקר פורסם תיקון לתקנות, לפיו שיעור הריבית לעניין סעיף 3(ט) לפקודה יהיה 5.24% לשנה.
ואולם, על-פי התיקון, השיעור האמור (5.24%) אינו קבוע, אלא מתעדכן כל שנה מראש, לשיעור העלות הכוללת הממוצעת לאשראי הלא צמוד הניתן לציבור על-ידי הבנקים, שמפרסם בנק ישראל לפי ההגדרה "שיעור עלות האשראי המרבי" בסעיף 5 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג–1993,* שפורסם לאחרונה לפני חודש דצמבר לכל שנה.**
* לפי סעיף 5(א) לחוק זה, העלות הכוללת הממוצעת על אשראי לציבור מחושבת כממוצע משוקלל של עלות האשראי בחח"ד ועלות האשראי לזמן קצוב במיגזר הלא-תמוד במטבע ישראלי (נתוני 7 הבנקים הגדולים).
** על שר האוצר לפרסם שיעור ריבית זה ברשומות.
תחולת התיקון לתקנות נקבעה למועד 30 ימים ממועד פרסום התיקון ("יום התחולה").
עם זאת, לגבי הלוואה שהתקבלה לפני יום התחולה, יחול התיקון במועד תחילת "תקופת הזקיפה"* לעניין יתרת ההלוואה הקיימת ביום התחולה.
* המונח "תקופת זקיפה" מוגדר ככל חודש בתקופה שבין יום קבלת ההלוואה לבין יום גמר פירעון יתרת קרן ההלוואה (לגבי מי שהפרש הריבית מהווה אצלו הכנסת עבודה) וכל שנת-מס, או חלק ממנה, שבין יום קבלת ההלוואה לבין יום גמר פירעון יתרת קרן ההלוואה (לגבי מי שהפרש הריבית מהווה אצלו הכנסה לפי סעיף 2(1) או 2(4) לפקודה).
להורדת התיקון, לחצו כאן.