פורסם פסק-הדין* של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין זבלי (ע"מ 1129/07).
* מדובר בפסק-דין חלקי, שכּן חלקוֹ האחר שעניינו בחישוב נפרד הותלה עד להכרעתו של בית-המשפט העליון בעניין שקורי.
באותו מקרה, ביצע המערער את הפעולות הבאות: המערער הקים חברה חדשה ("חברה א") שביקשה ביום 30.11.1999 להיחשב (בשנת-המס 2000 ואילך) כחברה משפחתית. בחודש דצמבר 1999 העביר המערער לחברה א' את החזקותיו בחברה עסקית שבבעלותו ("חברה ב") בפטוֹר ממס לפי סעיף 104א לפקודה. בסמוך לאחר מכן, ועוד בעוד באותו חודש (דצמבר 1999), חילקה חברה ב לחברה א דיבידנד בסך 7.9 מליון ש"ח (חלוקת הדיבידנד לא חויבה במס בהיותה דיבידנד בין חברות). ואילו בשנות-המס שלאחר מכן (2003-2000) דיווחה חברה א על רווחי הון ממכירת ניירות-ערך נסחרים בסכום מצטבר של כ-1.6 מליון ש"ח. רווחים אלה היו פטוּרים ממס בידי החברה וחלוקתם כדיבידנד למערער לא חויבה, אף היא, במס, שכן חברה א הפכה, כאמור, לחברה משפחתית.
בית-המשפט, מפי השופט מ' אלטוביה, קיבל את טענת פקיד-השומה, כי מדובר בעסקה מלאכותית, וקבע, כי בעוד שפקיד-השומה עמד בנטל השכנוע בקשר עם טענת המלאכותיות, המערער לא הצליח לסתוֹר זאת.
יצוין, כי במהלך הדיון טען רואה-החשבון המיַיצג, כי מדובר בתכנון מס לגיטימי, ורק לאחר מכן נטען, כי הקמת החברה החדשה נועדה להעביר את ניהול החברה הקיימת לילדיו של המערער, תוך הותרת ושמירת הרווחים הקיימים בידי החברה החדשה. כאמור, טענה זו נדחתה.
להורדת פסק-הדין, לחצו כאן.