הגיאות שנוצרה בשוק האג"ח, שמקורה בכספים הרבים שהצטברו באפיקים אלה, כמו גם השינויים המאקרו-כלכליים, הביאו להיווצרות שוק של "אג"ח זבל", כאשר חלק ניכר מאג"ח אלו הונפקו בידי חברות חדשות יחסית שלא מעט מהן עוסקות ביזמות נדל"ן (בעיקר בחו"ל).
מטבע הדברים, ההשקעה באג"ח זבל אוצרת בחובה סיכון בלתי-מבוטל, שהרי התשואות הגבוהות שגלומות בהן נובעות מפרופיל הסיכון של החברה המנפיקה, כפי שהשוק רואה לנכון.
מנגד, אם וככל שהחברה המנפיקה אכן תעמוד בתנאי הנפקת האג"ח (קרי: תשלם את הקרן והריבית במלואן ובמועד), ההשקעה באג"ח זבל תהפוך לכדאית ביותר.
לשיקולים בסיסיים אלה, יש להוסיף גם את השלכות המס, ובאלו נעסוק הפעם.
לשם הצגת השלכות המס, נבחן 2 תסריטים אפשריים (ייתכנו כמובן תסריטים נוספים):
תסריט ראשון: המשקיע (יחיד) יזכה לקבל את מלוא תשלומי הקרן והריבית במועד ואף ימכור את האג"ח ברווח
במקרה זה, ובהנחה שהמשקיע אינו "בעל מניות מהותי" (מחזיק יותר מ-10%) בחברה שהנפיקה את האג"ח, הכנסות הריבית כמו גם רווח ההון יחויבו במס בשיעור 20% (אלא אם מדובר באג"ח זבל שקלית, שאז שיעור המס יהיה 15%).
נציין, כי לאור אופיָן הספקולטיבי לכאורה של האג"ח זבל, יכולה להישמע הטענה, כי מדובר בהשקעה בעלת אופי מסחרי החייבת במס בשיעור רגיל. עם זאת, ספק אם אכן טענה זו תעלה, אלא אם יתקיימו נסיבות נוספות המצביעות על אופיָה המסחרי של ההשקעה (כגון: תקופת החזקה קצרה, כמות העסקאות, בקיאותו של המשקיע וכיו"ב מבחנים שרלבנטיים בעניין זה).
תסריט שני: המשקיע אמנם יזכה לקבל תשלום/ים ע"ח הקרן/ריבית, אך לאחר מכן החברה המנפיקה תיכנס לקשיים וכתוצאה מכך המשקיע ימכור (בהנחה שיצליח) את האג"ח בהפסד
גם במקרה זה, הכנסות הריבית תחויבנה במס בשיעור 20% (אג"ח שקלית – 15%).
עם זאת, אם מכירת האג"ח (בהפסד) תיעשה בשנת-המס שבהּ התקבלה הריבית, יוכל המשקיע לקזז את הפסד ההון מהמכירה כנגד הריבית.
כמו-כן, הואיל ומדובר בהפסד הון ממכירת ני"ע, המשקיע יוכל לקזז את ההפסד (הן בשנת-המס שבהּ נוצר והן בשנים שלאחר מכן, ללא מגבלת זמן) כנגד רווח הון מכל סוג שהוא, לרבות רווח הון שאינו בשוק ההון, כגון: רווח הון (שבח) ממכירת קרקע, רווח הון ממכירת מניות פרטיות, רווח הון ממכירת מוניטין וכיו"ב רווחי הון שחייבים במקרים רבים במס בשיעור גבוה מ-20%.
בנוסף, המשקיע יוכל לקזז את הפסד ההון מהמכירה כנגד הכנסה מריבית או מדיבידנד ששולמו באותה שנת-מס בשל ניירות-ערך אחרים (לרבות ני"ע בלתי סחירים) ובלבד ששיעור המס החָל על הריבית/דיבידנד לא עולה על 25%.
אגב, בתסריט השני, ייתכן שדווקא המשקיע יטען שמדובר בהפסד בעל אופי עסקי ולא בהפסד הון, וזאת במטרה להרחיב את יכולת הקיזוז גם כנגד הכנסות רגילות.
ניתן אפוא, לראות, כי מבחינה מיסויית, השקעה באג"ח זבל שקולה, ככלל, להשקעה באג"ח "רגילה", וזאת בהנחה שאופיָה הספקולטיבי לא יהפוך אותה להשקעה "מסחרית".
כתוצאה מכך, היתרון בהשקעה באג"ח זבל הינו התשׂואה הגבוהה שגלומה באג"ח, וזאת לצד מיסוי לא גבוה (20% בלבד); ואילו החיסרון בהשקעה הינו הסיכון הגבוה להפסיד את הכסף, כולו או חלקו.
מנגד, ראינו לעיל, כי הואיל וההפסד ממכירת האג"ח מותר בקיזוז כנגד הכנסות ורווחים אחרים (לרבות כאלה שחייבים במס בשיעור העולה על 20%), אזי ההפסד האפקטיבי נמוך יותר.
יש כמובן לזכור, כי על-מנת לבצע קיזוז הפסדים נרחב, יש להגיש דו"ח שנתי לרשויות המס.
* מבזק זה פורסם הבוקר במוסף The Marker שבעיתון הארץ במסגרת הטור הקבוע בנושא מיסוי של הח"מ.