אלכסנדר שפירא ושות', משרד עורכי-דין

רכישת חפצי אמנות באמצעות חברה – זהירות!

במקרים רבים, שחֵלקם הגיעו לבתי-המשפט, בעלי שליטה בחברות פרטיות מוכרים לחברה שבשליטתם נכסים שאינם חייבים במס או חייבים במס נמוך, וזאת על-מנת ליצור יתרת זכות בחברה או להקטין את יתרת החובה שלהם בחברה.
כך הם גם פני הדברים לגבי חפצי אמנות שבבעלותם של בעלי הַשליטה, כגון: תמונות ופסלים, תוך שמכירת חפצי האמנות האמורים אינה חייבת במס בטענה שמדובר ב"מיטלטלין של יחיד המוחזקים על ידו לשימושו האישי או לשימושם האישי של בני משפחתו או של בני אדם התלויים בו".
פעולות אלו עלולות להיתקל בטענה של פקיד-השומה כי העִסקה באה בגדר סעיף 86 לפקודת מס הכנסה בהיותה עסקה מלאכותית, ולפיכך הוא רשאי להתעלם ממנה ולשוּם את המס בהתאם.
כך, למשל, טענה כזו עלתה על-ידי פקיד-שומה נתניה בעניין שמואל סגל ביחס למכירה של פסלי ברונזה של הפַּסָל אוגוסט רודן ועל-ידי פקיד-שומה תל-אביב 3 בעניין גיורא גוטמן ביחס למכירת ציורים של הצייר נחום גוטמן ז"ל (סבו של המערער), תוך שערעורם של הנישומים נדחה.*

* למַעבר למבזק בעניין סגל, לחצו כאן; למַעבר למבזק בעניין גוטמן, לחצו כאן.

רכישת חפצי אמנות על-ידי חברה יכולה כמובן להתבצע לא רק מבעל הַשליטה אלא גם מצדדים לא קשורים, ובמקרה זה (וליתר דיוק, גם במקרה זה) יש לבחון את שאלת תחולתן של הוראות סעיף 3(ט1) לפקודה.
במה דברים אמורים?

כידוע, במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016 ("חוק ההתייעלות" או "החוק") (קישור לחוק ההתייעלות) נכללו, בין היתר בין היתר, הוראות הקובעות חיוב במס של משיכת כספים או נכסים מחברה בידי בעל מניות מהותי אשר אינם מוחזרים במועד שנקבע לעניין זה (ראו סעיף 94(1) לחוק ההתייעלות ע' 274 ואילך וכן סעיף 96 לחוק, ע' 279–281).*

* נזכיר, כי במבזק מיום 23.8.2017 דיווחנו אודות פרסומם של שני חוזרים מקצועיים: האחד: חוזר מס הכנסה 7/2017 בנושא "סעיף 3(ט1) לפקודת מס הכנסה – מיסוי בעל מניות מהותי בשל משיכה מחברה" (קישור לחוזר); השני: חוזר מיסוי מקרקעין 8/2017 בנושא "העברת דירה שהועמדה לשימוש בעל מניות מהותי או קרובו מהחברה לבעל מניותיה – הוראות מעבר לסעיף 3(ט1) לפקודת מס הכנסה" (קישור לחוזר).

עוד נזכיר, כי במבזק מיום 15.4.2018 דיווחנו אודות פרסום טופס 1350 (קישור לטופס) המהווה נספח לדו"ח והמיועד לבעל מניות מהותי בחברה שסכום המשיכות המצטבר עלה ביום כלשהו בשנת-המס וביום כלשהו בשנת-המס שלפניה על 100,000 ש"ח.

הנכסים שנקבעו בעניין זה כוללים דירה* שעיקר השימוש בה הוא לצרכיו הפרטיים של בעל המניות המהותי,** חפצי אמנות או תכשיטים, כלי טיס וכלי שיט שעיקר השימוש בהם הוא לצרכיו הפרטיים של בעל המניות המהותי ונכס אחר שקבע שר האוצר לעניין זה, בצו, באישור ועדת הכספים של הכנסת.***

* המונח "דירה" מוגדר בסעיף 3(ט1)(1) לפקודה "כהגדרתה בסעיף 1 לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973", דהיינו חדר או מערכת חדרים שנועדו למגורים, לעסק או לכל צורך אחר.

** לעניין זה מובאת בחשבון גם תכולת הדירה.

*** שר האוצר טרם עשה שימוש בסמכותו האמורה.

כלומר, בניגוד לדירה, כלי טיס וכלי שיט שלגביהם צוין כי מדובר בנכסים כאמור שעיקר השימוש בהם הוא לצרכיו הפרטיים של בעל המניות המהותי, לגבי חפצי אמנות או תכשיטים הדבר לא צוין.
עם זאת, עניינו של סעיף 3(ט1) לפקודה ב"משיכה מחברה" כאשר זו כוללת, בין היתר, העֳמדת נכס של החברה לשימוש בעל המניות המהותי או קרובו, במישרין או בעקיפין.
דהיינו, הוראות סעיף 3(ט1) לפקודה תחולנה על חפצי אמנות או תכשיטים שבבעלות החברה אם אלה הועמדו לשימוש בעל המניות המהותי בחברה (או קרובו), במישרין או בעקיפין.*

* ראו בהקשר זה את פרוטוקול הדיון בוועדת הכספים מיום 7.12.2016 (קישור לפרוטוקול).

למן חקיקת הוראות סעיף 3(ט1) לפקודה במסגרת חוק ההתייעלות, משרדנו נתקל בשורה ארוכה של מקרים בהם התעוררה השְאֵלה האם בנסיבות העניין אכן חלות אותן הוראות, ובכלל זאת מקרים שעניינם ברכישת חפצי אמנות שונים, ובעיקר תמונות.

מטבע הדברים, המקרה השכיח ועל פניו גם הפשוט ביותר, הוא כאשר התמונות תלויות דרך קבע על קירות משרדיה של החברה, או אז סבורנו שאין מקום לטענה כי יש לראות בתמונות ככאלו שהועמדו לשימושו של בעל המניות המהותי.
לעומת זאת, מצב דברים בו התמונות תלויות דרך קבע בקירות דירתו של בעל המניות המהותי (או קרובו), יהיה קושי לטעון לאי-תחולת הוראות הסעיף.

קיימים, כמובן, מקרי ביניים שבהם יש לשקול לקבל חוות-דעת משפטית ואף החלטת מיסוי.

היטל עובדים זרים והבטחה שלטונית

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי

במבזק מס' 1907 מיום 21.3.2021 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשט המחוזי בתל-אביב בעניין יילמזלר אינטרנשיונל, חברה לבניה תיירות וטקסטיל בע"מ.

המחלוקת העיקרית שנדוֹנה בפסק-הדין הייתה שאלת חבותה של המערערת, חברה קבלנית פרטית הרשומה בישראל והמצויה בבעלות טורקית, בהיטל עובדים זרים לפי סעיף 45 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 ("חוק ההבראה") בגין עובדים זרים מטורקיה שהעסיקה המערערת מכוח הסכם גומלין משנת 2002 בין תע"ש לבין משרד ההגנה הטורקי.
לפי הסכם הגומלין, תע"ש תבצע השבחת טנקים של צבע טורקיה בהיקף של כ-700 מיליון דולר כנגד התחייבות של מדינת ישראל לבצע רכש גומלין מטורקיה בהיקף של כ-200 מיליון דולר, תוך שהוסכם כי חלק מהתחייבויות רכש הגומלין ימומשו בדרך של מתן היתר למערערת (שהיא, כאמור, חברה בבעלות טורקית) להעסיק עובדים מטורקיה בענף הבנייה בישראל.

בית-המשפט, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין) ובכלל זאת את טענות המערערת כי יש להחריג את ההכנסה של העובדים הטורקיים שהעסיקה מחובת תשלום ההיטל. זאת, בהיעדר הוראה מפורשת בעניין זה בחוק ההבראה.
השופט אלטוביה דחה גם את טענת המערערת באשר להסתמכותה על הבטחה שלטונית בעניינה (ראו פס' 11–17 לפסק-הדין).
מחלוקת נוספת בין הצדדים נסובה סביב ההוצאות שהוציאה המערערת עבוּר ביטוחי בריאות ושירותי בריאות לעובדיה.
השופט אלטוביה דחה את טענת המערערת לפיה מדובר בהוצאות לתועלת המערערת ולא לרווחת העובדים וקבע, כי העובדה שבנסיבות העניין מחויבת המערערת להעניק לעובדיה את הביטוחים ושירותי הבריאות אינה מוציאה את ההטבות האמורות מגֶדר הטבות הניתנות לעובד.

הגם שכל טענות המערערות נדחו, ראה השופט אלטוביה לנכון לבטל את הקנסות שהוטלו על המערערת ולהפחית את הריבית שחלה על חוב המס.
וכך הוא קבע: "אחרי כל אלה ובהתחשב בנסיבות העניין, מטעמי הגינות שלטונית אני מוצא שיש לבטל את הקנסות שהוטלו על המערערת ככל שהוטלו וכך נקבע. מכוח הסמכות הנתונה לבית המשפט לרבות בסעיף 156 לפקודת מס הכנסה [...] אני מוצא שיש בנסיבות המתוארות להפחית את שעור הריבית שחלה על חוב המס שחבה בו המערערת ממועד הגשת הודעת הערעור ועד 30 יום מהיום, למחצית משעור הריבית המתחייבת על פי הפקודה. התארכות ההליכים בערעור שחלקם הארי התארכו מחמת התנהלותה של המערערת, מונעת ממני להעמיד את הריבית על שיעור נמוך יותר המקורב לשיעור הריבית שנהגה במשק בתקופה האמורה."

נזכיר, כי כארבע שנים לאחַר הגשת הערעור ולאחַר שכבר הוגשו סיכומים מטעמה, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 6 לחוק הבוררות, וזאת בהתבסס על סעיף 13 להסכם הגומלין לפיו כל סכסוך שיתגלע "לרבות, ללא הגבלה, בקשר לתקף, השפעה, יישום, איון, ביטול או כל תנאי אחר ובקשר לכל סכסוך אחר שיעלה" מההסכם, יועבר (אם לא ייושב) להכרעה סופית בבוררות.
השופט אלטוביה דחה את הבקשה לעיכוב הליכים ובקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת לבית-המשפט העליון נדחתה על-ידי השופט ד' מינץ (קישור להחלטה).

הערעור לבית-המשפט העליון

על פסק-הדין הגישה המערערת ערעור לבית-המשפט העליון תוך שפקיד-השומה (חולון) הגיש אף הוא ערעור ואתמול (21.6.2022) ניתן פסק-הדין בערעור.

בהמלצת המותב (השופטת י' וילנר, השופט א' שטיין והשופטת ר' רונן) חזרו בהם שני הצדדים מערעוריהם והם נדחו ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).

שומת היטל עובדים זרים ללא סמכות

במבזק מס' 1816 מיום 27.10.2019 דיווחנו, בין היתר, אודות פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אר.טו.אם קורפוראשיין בע"מ (קישור לפסק-הדין), בגדרו דחה בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, את נסיונה של המערערת לאבחן את עניינה מהלכת סעד וכן דחה את טענתה, כי המפקח שהוציא את השומה אינו מוסמך להוציא שומת ניכויים (ראו פס' 9–36 לפסק-הדין).
פסק-הדין האמור נותר על כנו במסגרת פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעורים שהוגשו על-ידי בית אבות שלמה המלך בע"מ, פקיד-שומה רחובות (על פסקי-הדין בעניין טומי ווש בע"מ ובעניין אי.אם.שגב תעשיות בע"מ), דב שמירה ניקיון וכח אדם בע"מ, עמי תעשיות אלומיניום בע"מ ואר.טו.אם קורפוראשיין בע"מ (ע"א 6893/19).*

* למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי החלטה בסוגיה דומה ניתנה על-ידי השופט ה' קירש בעניין פורין פאואר עובדים זרים בע"מ, שם נטען על-ידי המערערת כי השומות מושא הערעור הנוגעות להיטל על העסקת עובדים זרים הוצאו על-ידי עובדי רשות המסים אשר הוסמכו לערוך שומות לפי פקודת מס הכנסה ולא שומות היטל עובדים זרים ועל-כן שומות ההיטל הוצאו לה בחוסר סמכות ודינן בטלוּת.

השופט קירש דחה את טענת המערערת בעניין היעדר סמכות (קישור להחלטה).

בקשה לפסילת מותב

ביום 15.6.2022 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין טוטאל קשת עובדים בע"מ.

עניינה של ההחלטה בטענה שהעלתה המערערת, במסגרת ערעור שהגישה בנושא היטל עובדים זרים ונקודות זיכוי לעובדים כאמור, לפסלות המותב (השופטת י' סרוסי).
זאת, עֵקב הצגת דעתו הלכאורית של המותב בדבר סיכוייה הנמוכים של המערערת בניהול ההליך כתוצאה מהמצב המשפטי (ובכלל זאת פסקי-הדין בנושא של בית-המשפט העליון) והטענות שנטענו עד לאותו השלב.

השופטת סרוסי דחתה את הבקשה (קישור להחלטה).

חשבוניות פיקטיביות

פסק-הדין בעניין אריאל אלנתן

ביום א, 19.6.2022, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין אריאל אלנתן.

עניינו של פסק-הדין בערעור על שלוש החלטות שקיבל המשיב (מנהל מע"מ – היחידה לפשיעה חמורה) בעניינו של המערער, וזאת בקשר לרכישה ומכירה של זהב: האחת, הטלת כפל מס תשומות מכוח סעיף 50(א1) לחוק מע"מ; השנייה, הטלת כפל מס עסקאות מכוח סעיף 50(א) לחוק; והשלישית, פסילת ספרי המערער לשנים 2012 ו-2013 בהתאם לסעיף 77ב לחוק והטלת קנס בגין אי-ניהול ספרים כדין לפי סעיף 95(א) לחוק.

בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' גורמן, דחה את הערעור לגבי ההחלטה הראשונה והשלישית וקיבל את הערעור לגבי ההחלטה השנייה (קישור לפסק-הדין).

תשומת לבכם, בין היתר, לניתוחו של השופט גורמן ביחס להטלת כפל מס העסקאות, בפס' 88 ואילך. וכך הוא קבע (בפס' 94):
"כתוצאה מכפל מס התשומות שהושת על המערער, המערער חויב כבר בכל רכיב קרן המס ואף בכפל רכיב זה – בסך של כ-24.5 מיליון ₪. המשיב לא חלק על כך שעל אף חומרת המעשים שייחס בצדק למערער – ובגין כך חויב הוא בסכום הגבוה שחויב, המערער לא היה גורם מרכזי בפרשיה ובשום שלב לא נטען כי רווחיו ממנה היו רווחים של ממש – החורגים מסכומים נמוכים בלבד. גם בהתאם לתמונת הדברים שתיאר המשיב, המערער לא היה מקודקודי הפרשייה. בנסיבות אלה, משהוטל כבר על המערער בגין פרשיה זו חוב אשר יש בו להשיב לאוצר המדינה את כל רכיב קרן המס ואף הושת עליו מלוא כפל רכיב זה (בסכום העולה על כפל העסקאות), אני סבור כי לא היה מקום להשית שוב על המערער חיוב בתשלום הקרן והכפל – הפעם במסגרת כפל מס העסקאות.
אין הצדקה בחיוב רכיב אותה קרן מס פעם שנייה, ואף לא בחיוב הרכיב ההרתעתי בשנית. אציין כי אני סבור שניתן להגיע לתוצאה זו דרך יישומו של סעיף 100 לחוק – שכן מקום בו חויב כבר בכפל מס כל הערך המוסף שהיה בעסקאות המדוברות, הרי שבהעדר נסיבות חריגות אין להשית כפל מס נוסף בגין אותן עסקאות על אותו גורם – פעם בכובעו כמנכה תשומות ופעם בכובעו כחייב במע"מ עסקאות (סעיף 100 מאפשר אמנם ביטול רכיב הכפל בלבד, אולם רכיב הקרן במקרה דנן צריך לטעמי להתבטל וזאת מן הטעם הפשוט והוא שבנסיבות כאן – המערער כבר חויב בו). כפי שציינתי לעיל, ייתכן כי ניתן להגיע לתוצאה זו אף באמצעות יישום שיקול הדעת הכללי השמור למשיב כרשות מנהלית בעת הפעלת החוק – באופן שאינו מביא להשתת סנקציה בשיעור שדומה כי אין לו מקום."

פסק-הדין בעניין אעמס

במבזק מס' 1884 מיום 18.11.2020 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין אעמס.

עניינו של פסק-הדין בערעור שהגיש המערער על החלטת המשיב (מנהל מע"מ – חקירות פשיעה חמורה) להטיל עליו כפל-מס (בהתאם להוראות סעיף 50(א) לחוק מע"מ) בגין הוצאת חשבוניות פיקטיביות במסגרת התארגנות עבריינית רחבת היקף שבעקבותיה נערכה חקירה, בוצעו מעצרים ואף הוגשו כתבי אישום.*

* נזכיר, כי המערער, כמו מעורבים נוספים, נחקר בגין מעורבותו במעשים של ההתארגנות העבריינית, אך לא הוגש כנגדו כתב אישום.

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי המערער הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון, אך בגמר הדיון, בהמלצת המותב (השופטים נ' סולברג, ג' כנפי-שטייניץ ו-ר' רונן), חזר בו המערער מערעורו וזה נדחה (קישור לפסק-הדין).

פסק-הדין בעניין א.ח.י.מ שירלי עבודות בניה ופיתוח בע"מ

ביום 10.6.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין א.ח.י.מ שירלי עבודות בניה ופיתוח בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בערעור לפי חוק מע"מ על החלטת מנהל מע"מ באר-שבע ובערעור לפי פקודת מס הכנסה על החלטת פקיד-שומה באר-שבע. זאת, בקשר לחשבוניות שהוצאו שלא כדין.
בעניין מע"מ, התייחס הערעור להחלטת מנהל מע"מ באר-שבע להטיל על המערערת כפל-מס לפי סעיף 50(א1) לחוק מע"מ, לקבוע כי ספריה אינם קבילים בהתאם לסעיף 77ב(ב) לחוק, להטיל עליה קנס בגין אי-קבילוּת פנקסים לפי סעיף 95 לחוק ולחייבהּ בתשלום שומת תשומות ושומת עסקאות.
ואילו בעניין מס הכנסה, התייחס הערעור לשאלת זכאותה של המערערת לתבוע בניכוי את ההוצאות מושא החשבוניות שבמחלוקת כמו גם לפסילת ספריה של המערערת בהתאם לסעיף 130(יא)(1) לפקודה וחיובה בקנס גירעון.

בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הערעור תוך חיוב המערערת בהוצאות המשיבים בסך כולל של 75,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).

הארכת מועד להגשת ערעור מס הכנסה

פסק-דין נוסף של השופטת ייטב ניתן ביום 15.6.2022 בעניין חאלד אל הואשלה.

עניינו של פסק-הדין בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על שומה שקבע המשיב (פקיד-שומה באר-שבע) בצו לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה בעקבות גידול הון בלתי-מוסבר שהתגלה בהשוואת שתי הצהרות הון שהגיש וכן קנס גירעון לפי סעיף 191(ב) לפקודה.
בבקשה, שהוגשה ביום 25.4.2022, צוין, כי המבקש קיבל את הצו בחודש אוגוסט 2021, אך בעטיין של בעיות אישיות, מגפת הקורונה וכן בְּשל כך שהוא המטפל היחיד באביו החולה, לא הגיש את הערעור במועד.
המשיב, מצדו, התנגד לבקשה מהטעם שזו הוגשה באיחור ניכר וכוללת אמירות כלליות ובלתי-מפורטות כמו גם מהטעם שהמבקש בחר שוב ושוב להימנע מהמצאת מסמכים מאמתים את הצהרתו באשר לגידול ההון הבלתי-מוסבר.

השופטת י' ייטב דחתה את הבקשה להארכת מועד וקיבלה את בקשת המשיב לדחות את הערעור על הסף (קישור לפסק-הדין).

קורונה

פסק-הדין בעניין מאגמה ישראל פרוייקטים בע"מ

ביום 3.10.2021 ניתנה החלטתה של ועדת-הערר לענייני קורונה בעניין מאגמה ישראל פרוייקטים בע"מ (ערר 1412/21).

ועדת-הערר דחתה את ערר החברה, וזאת על אף שהוועדה דחתה את עמדת רשות המסים בהשגה ובערר, והגם שקבעה כי החברה הוכיחה קיומו של קשר סיבתי בְּשל השפעתו הכלכלית של נגיף הקורונה בין הירידה במחזור עסקאותיה בתקופת הזכאות לבין תקופת הבסיס.
הוועדה קבעה, כי עִסקה של החברה הוא עסק עונתי ומחזורי עסקאותיה הם תנודתיים ועל-כן מצאה לנכון לקבוע מחזור בסיס אחר, על דרך של מיצוע מחזוֹרי העסקאות של החברה מחודש מרץ 2019 עד חודש פברואר 2020.

על החלטת הוועדה הגישה החברה ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה וביום 12.6.2022 ניתן פסק-הדין.
בית-המשפט, מפי השופטת א' וינשטיין, קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופטת וינשטיין קבעה, כי אמנם לוועדת-הערר מוקנית הסמכות על-פי סעיף 21(ב) לחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף-2020 לקבל החלטה אחרת, שאינה קבלת הערר או דחייתו, אך קיימת שאלה בדבר אופן הפעלת הסמכות והאם הופעלה כדין בעניינה של המערערת.
לדבריה, החלטת הוועדה אינה סבירה, שכּן הוועדה קבעה כי המערערת מפעילה "עסק עונתי" וכי קיימת "תנודתיות מסוימת" במחזורי עסקאותיה, ומטעם זה מצאה לנכון לקבוע מחזור בסיס שונה מזה הקבוע בחוק ואף שונה מזה שקבעה רשות המסים בהחלטתה בהשגה, וזאת בלא שטענות כאלו הועלו על-ידי הרשות, בלא שהתבקשה לעשות כן על-ידי הרשות ובלא שניתנה לחברה זכות טיעון ראויה טרם שניתנה ההחלטה.
גם לגופו של עניין נקבע, כי החלטת הוועדה אינה סבירה ואינה מידתית, שכּן לא ניתן לקבוע קביעוֹת בדבר "עונתיות" או "תנודתיות מחזורים" בלא הבאת ראיות, וממילא הוראות החוק והנוסחה שנקבעה בו לצורך חישוב המענק נועדו, בין היתר, לנטרל "עונתיות" ותנודתיות טבעית במחזוֹרי עסקאותיו של עסק (הנוסחה מחייבת השוואת מחזורי העסקאות בחודשי הזכאות (השוואה דו-חודשית) בגינם מתבקש המענק לחודשים המקבילים בתקופת הבסיס).
עוד נקבע, כי אין בסיס בדין לעריכת ממוצע שנתי לצורך קביעת המחזוֹר של תקופת הבסיס, כשם שאין בסיס בדין לקביעת מחזוֹר שנתי לתקופת הזכאות. מתכונת חישוב כזו יוצרת עיוות של נוסחת החישוב של המענק – נוסחה אשר מבוססת על בחינה של תקופה דו-חודשית. במקרה הספציפי של המערערת ממילא לא היה בסיס לעריכת חישוב לפי ממוצע שנתי, כאשר לא היה בנתוניה כל חריגה משמעותית המצדיקה את הסטייה מנוסחת החישוב של המענק כפי שהיא קבועה בחוק.

החלטות ועדות-הערר לענייני קורונה

פורסמו 5 החלטות חדשות של ועדות-הערר:

ההחלטה בעניין נעאמנה פאוזי בע"מ (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין אוונט וידאו סיסטמס בע"מ (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין פארמוקן בע"מ (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין תעשיות פלוקטקס בע"מ (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין י. ע. פ. – יצחק עפר ופיתוח (קישור להחלטה).