אלכסנדר שפירא ושות', משרד עורכי-דין

עדכון נוהל מתן אורכות להגשת דוחות חברות לשנת 2020

פורסמה הודעתו של מר שלמה אוחיון, סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המסים בנושא "עדכון נוהל מתן אורכות להגשת דוחות חברות לשנת המס 2020 הסדר האורכות למייצגים" (קישור להודעה).

בגדרהּ של ההודעה צוין, כי עֵקב העליה בתחלואה מנגיף הקורונה ובמסגרת פעולות רשות המסים לסייע ולהקל על ציבור הנישומים החייבים בהגשת דוחות והמיַיצגים, החליט מנהל רשות המסים, מר ערן יעקב, החליט על שינוי מכסת האורכות להגשת דוחות חברות לשנת-המס 2020.
זאת, כמפורט בהודעה.

טענת חיסיון עו"ד-לקוח לגבי מסמכים שנתפסו

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב

במבזק מס' 1903 מיום 22.2.2021 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי סגן הנשיא ח' ברנר, בעניין עו"ד דורון לוי, ז'ק מלכה ונאמנות ז'ק מלכה.
נזכיר, עניינו של פסק-הדין בבקשה שהוגשה על-ידי רשות המסים ושבמסגרתה התבקש בית-המשפט להורוֹת לעו"ד דורון לוי לאפשר עיון בחומרים שנתפסו במהלך חיפוש שנערך במשרדו. זאת, בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 235ג לפקודת מס הכנסה.
סגן הנשיא ברנר קיבל את הבקשה, וזאת, בכפוף למספר סייגים.*

* נזכיר, כי ביום 28.2.2021 ניתנה החלטתו של בית-המשפט העליון בערעור שהוגש על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי. וכך צוין בהחלטה: "ביום 14.2.2021 נתבקש בא-כוח המבקשים לנמק מדוע אין דין ההליך להידחות על הסף נוכח ההוראה הקבועה בסעיף 235ד(ה) לפקודה, הקובעת במפורש כי 'החלטת השופט [בבקשה לפי סעיף 235ג(ג)] תהיה סופית'. בפי בא-כוח המבקשים בתשובתו טענות רבות על אודות זכות הגישה לערכאות וכיו"ב. ואולם אין בטענות אלה כדי להפיס את הדעת. ההליך נדחה אפוא על הסף."

עוד נזכיר, כי ביום 23.2.2021 ניתן פסק-דין נוסף של סגן הנשיא ברנר באותה פרשה, וזאת בעניינו של עו"ד נוסף ששמו לא פורסם (קישור לפסק-הדין הנוסף). למעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.

העתירה לבג"ץ

ביום 21.3.2021 הגישה לשכת עורכי-הדין עתירה לבית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בגדרהּ התבקש בית-המשפט להורוֹת על ביטול פסק דינו של בית-המשפט המחוזי.
בעתירתה, ציינה הלשכה, כי זו הוגשה על רקע "הכרעות סותרות" של בתי-המשפט המחוזיים בשאלת היקף החיסיון המעוגן בפקודת מס הכנסה.
עוד ציינה הלשכה, כי נוכח הוראת סעיף 235ד(ה) לפקודה, לא ניתן להגיש הליך ערעורי על פסקי-הדין של בתי-המשפט המחוזיים ומשכך הגשת עתירה לבג"ץ היא הדרך היחידה לקיים ביקורת שיפוטית בנושא.

בית-המשפט העליון, מפי הנשיאה א' חיות (בהסכמת המשנה לנשיאה נ' הנדל והשופטת י' וילנר), דחה את העתירה (קישור לפסק-הדין).

הנשיאה חיות קבעה, כי הוראת סופיוּת הדיון שבסעיף 235ד(ה) לפקודת מס הכנסה שוללת, למעשה, את האפשרות לבחון בכלים "ערעוריים" את פסקי-הדין שניתנים מתוקף סעיף זה בבתי-המשפט המחוזיים, וממילא היא משמיעה לנו כי גם אם נפלו בפסק דינו של בית-המשפט המחוזי טעויות ונקבעו בו קביעוֹת משפטיות שגויות, עובדה זו לבדה אינה מקימה עילה להתערבותו של בג"ץ.
הוא הדין באשר לקביעוֹת פרשניות עקרוניות הנוגעות להיקף תחולת החיסיון הקבוע בסעיף האמור, שאף הן אינן מקימות עילה להתערבות שיפוטית של בג"ץ, שכּן הלכה פסוקה ומושרשת היא כי זה יתערב בהחלטותיהן של ערכאות שיפוטיות במקרים נדירים בלבד, בהם ההחלטה ניתנה בחריגה מסמכות או כשמדובר ב"תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור" וכן מקום שבו נמצאה "פגיעה בולטת בעיקרי הצדק הטבעי" או "פגיעה קשה ובלתי מוצדקת בזכות יסוד".

הנשיאה הוסיפה וקבעה, כי כאשר העתירה, כמו בענייננו, מוגשת בעקבות פסק-דין אשר לגביו קיימת הוראת סופיוּת, נפסק כי על בית-המשפט ליתן את הדעת, בין היתר, לתכלית שלשמה קבע המחוקק את הוראת הסופיוּת מלכתחילה; וכי בהינתן העובדה שהוראות הסופיות בסעיף 235ד(ה) לפקודה נוגעת להכרעה בדבר חסיונם של מסמכים במהלך חקירת מס, מותר להניח כי הוראת הסופיוּת נועדה לקַדם את יעילוּת החקירה ואת סיומה בתוך פרק זמן סביר וליתן מענה לחשש מפני שיבושה וכן כי היא נועדה למזער את ההזדמנויות לחשיפת מסמכים חסויים אגב ניהולם של הליכי הערעור.

לגופו של עניין, קבעה הנשיאה, כי בהינתן המבחנים המחמירים שנקבעו בהלכה הפסוקה לעניין זה, אין היא סבורה שהמקרה דנן אינו מצדיק סטייה מכלל אי-ההתערבות הנקוט על-ידי בג"ץ, וכי לא שוכנעה שמדובר בפגיעה מהותית ובלתי-מידתית בזכויות יסוד או בעקרונות הצדק הטבעי.
למעשה, הוסיפה הנשיאה, מדובר בטענות "ערעוריות" במהותן, ומשבחר המחוקק שלא לאפשר ערעור (בזכות או ברשות), וקבע בהקשר זה הוראה בדבר סופיוּת הדיון, יש לכבדהּ.

הסבת הכנסה ומחילת חוב

ביום 12.1.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין משה קול ובניו חברה לניהול בע"מ ומשה קול.

להלן עיקרי העוּבדות כפי שהובאו בפתח פסק-הדין:
המערער 2, מר משה קול ("המערער"), הקים, יחד עם אחרים, את המערערת 1, משה קול ובניו חברה לניהול בע"מ ("המערערת") בשנת 1993.
באותה שנה, רכשה המערערת מגרש בירושלים והקימה עליו נכס מסחרי המושכר לצורכי משרדים, חנויות ואולמות אירועים ("הנכס").
בשנת 2003 נכנסה המערערת להליכי פירוק ובמסגרתם מוּנה לה מפרק ונפתחו הליכי כינוס נכסים אשר במסגרתם נמכר הנכס למערער בשנת 2005 תוך שהמערערת חויבה בשל כך במס שבח.
בהמשך לכך, רכש המערער את מניות המערערת מהמפרק.
נכון ליום 31.12.2011 היה למערערת גירעון בהון בסך של 25.9 מיליון ש"ח ויתרת הפסדים להעברה בסכום זהה.
ביום 6.9.2012, לאחַר סיום הליך הפירוק, ביטל בית-המשפט את צו הפירוק והמערערת חזרה לשליטת המערער לאחַר שזה רכש, כאמור, את מלוא מניותיה.
בדוחות השנתיים שהגישה המערערת לשנות-המס 2003–2011 הצהירה המערערת כי אינה פעילה וכי אין לה הכנסות. עם זאת, ביום 11.8.2013 הגישה המערערת דוחות מתַקנים לשנות-המס 2003–2011 במסגרתם הוצהר על הפסדים שוטפים הנובעים מהוצאות מימון וכן הפסדים מועברים.
ביום 11.9.2012 נחתם הסכם בין המערער לבין המערערת לתקופה של 60 חודשים שבמסגרתו הוסכם כי החברה תנהל עבוּר המערער את הנכס, תפַתח אותו ותישא בכל העלויות וההוצאות הקשורות בתפעולו, ובתמורה תקבל לידיה את מלוא הכנסות השכירות; ואילו המערער יקבל שכר שנתי בגובה של 96,000 ש"ח.
בשנות-המס 2012–2014 דיווחה החברה על הכנסות מהשכרת הנכס וקיזזה כנגד הכנסות אלו את הפסדיה המועברים.

במסגרת השומה שהוּצאה למערער, החיל המשיב (פקיד-שומה ירושלים 1) את הוראות סעיף 84 לפקודת מס הכנסה ויִיחס את ההכנסה החייבת מהנכס למערער.
לחלופין, קבע המשיב, כי הפעולות שביצע המערער, לרבות עריכת הסכם הניהול עם המערערת, הדיווח על ההכנסה החייבת מנכס במערערת וקיזוז ההפסדים המועברים, נטולות טעם מסחרי יסודי והן בגֶדר עסקה מלאכותית או עסקה שאחת ממטרותיה העיקריות, אם לא היחידה, היא הימנעות ממס או הפחתת מס בלתי-נאותה כאמור בסעיף 86 לפקודה.
בנושא אחר, קבע המשיב, כי למערער יתרות חובה בחברת ביג פאלאס (1994) בע"מ שבבעלותו המלאה ("ביג פאלאס") וכי מדובר בחוב של המערער שנמחל לו על-ידי ביג פאלאס ועל-כן הוא מהווה הכנסה חייבת בידי המערער. לחלופין, קבע המשיב, כי מדובר בהכנסה מדמי ניהול ו/או ממשכורת ו/או מכל מקור אחר, ולחלופי חלופין, וככל שנצברו רווחים מתאימים, מדובר בדיבידנד.
עוד קבע המשיב, כי אין לקבל את טענות המערער באשר להפסד ההון שנוצר לו ממחילת חוב למערערת בשנת-המס 2012 ביחס להלוואת בעלים שהעביר לה ("הלוואת הבעלים").
לבסוף, קבע המשיב, כי יש להשית על המערער קנס גירעון בגין התרשלות בעריכת הדוחות לשנים 2012–2014.

במסגרת השומה למערערת, לא התיר המשיב את קיזוז ההפסדים המועברים וקבע כי מקור ההפסד במכירת הנכס, דהיינו שמדובר בהפסד הון מועבר ולא בהפסד עסקי מועבר. השומה בסוגיה זו נקבעה על-ידי המשיב כשומה חלופית לשומה שהוּצאה למערער.
בנוסף, המשיב לא אישר למערערת ניכוי הוצאות מימון בגין הלוואות הבעלים שקיבלה ולחלופין קבע כי הוצאות אלו מהווה הכנסה ממחילת חוב בידי החברה לפי סעיף 3(ב)(1) לפקודה.
ביחס להלוואת הבעלים, קבע המשיב כי נוצרה לחברה הכנסה ממחילת חוב.
בנוסף, השית המשיב קנס גירעון גם על המערערת.

המערער והמערערת הגישו ערעורים על השומות שהוציא להם המשיב (המערער לגבי שנות-המס 2012–2014 והמערערת לגבי שנות-המס 2003–2014) והדיון בערעורים אלה אוחד.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).

פיצוי בגין קיזוז חוב מס שלא כדין על-ידי מנהל מיסוי מקרקעין

ביום 20.1.2022 ניתן פסק-הדין של בית-משפט השלום בחיפה בעניין כרמלי.

עניינו של פסק-הדין בתביעה שהגיש התובע, איש עסקים עצמאי, כנגד מנהל מיסוי מקרקעין חיפה.
תמצית העוּבדות הרלבנטיות היא כדלקמן:
התובע רכש זכויות במקרקעין ודיווח על כך לנתבע.
השומה העצמית של התובע לא אושרה והנתבע הוציא לו שומה שלגבּיה הגיש התובע השגה שלא התקבלה.
על-כן, התובע הגיע ערר כאשר מלוא סכום השומה היה שנוי במחלוקת.
אין חולק בין הצדדים, כי על-פי הוראות פקודת המסים (גביה) לא הייתה לנתבע סמכות לבצע פעולות גביה בגין המס השנוי במחלוקת ואף אין חולק כי ב"כ התובע המציא למשרדי הנתבע את הערר שהוגש על-מנת למנוע נקיטת הליכי גבייה כנגדו בגין הסכומים שאינם שנויים במחלוקת.
למרות זאת, ביום 19.10.2020 קיבל התובע הודעה מרשויות המס בדבר קיזוז סך של 21,000 ש"ח מהחזר המס שהוא זכאי לקבל, וזאת על-חשבון מס הרכישה* השנוי במחלוקת.

* בפסק-הדין מצוין שהמס השנוי במחלוקת הוא מס שבח, אך דומה כי מדובר במס רכישה, שכּן ענייננו, כאמור, בזכות במקרקעין שנרכשה על-ידי התובע.

רק לאחַר פנייה של התובע, באמצעות בא כוחו, אל רשויות המס, בדבר אי-חוקיות הקיזוז, הושב הסכום שקוזז מהחזר המס, לידיו.
דרישת התובע מהנתבע לפצותו על פעולה שלא כדין של הקיזוז, כאמור לעיל, לא נענתה, ומכאן הגשת התביעה שבגדרהּ טען התובע לפיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור 50,000 ש"ח.

בית-המשפט, מפי השופטת ג' באסול, פסק לתובע פיצוי בסך 10,000 ש"ח בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לו, החזר סכום האגרה ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).

שומה בעקבות הרשעה

ביום 19.1.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין ביטון.

עניינו של הערעור בבקשת המשיב (פקיד שומה יחידה ארצית לשומה) למתן פסק-הדין בערעורים שבכותרת הנשמעים במאוחד בהסתמך על הוראת סעיף 42א לפקודת הראיות, כך שהממצאים והמסקנות של פסק-הדין הפלילי החלוט והמרשיע שניתן נגד המערערים 1 ו-2 בהליך הפלילי שהתנהל נגדם יהיו קבילים בערעור.
עוד ביקש המשיב, כי יינתן פסק-דין בהסתמך על ראיות אלו כאשר המשיב מקבל את הצעת בית-המשפט לוותר על ההפרש בין סכום המס החָל לפי השומות שהוצאו למערערים לבין סכום המס לפי פסק-הדין הפלילי, באופן שפסק-הדין שיינתן יסיים את כלל המחלוקות בערעורים שבכותרת.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת י' סרוסי, קיבל את בקשת המשיב (קישור לפסק-הדין).

ביטוח לאומי

תגמולים לניצולי שואה

ביום 19.1.2022 ניתן פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בעניין קיסין.

באותו עניין, קבע בית-הדין הארצי (סגן הנשיאה א' איטח, השופט ר' פוליאק, השופט א' סופר, נציגת ציבור (עובדים) גב' ו' אדוארדס ונציג ציבור (מעסיקים) מר ד' קמפלר), כי תגמול המשולם לניצולי שואה על-ידי ממשלת גרמניה על-פי חוק הפיצויים הפדראלי לפיצוי קורבנות רדיפת הנציונאל-סוציאליזם (רנטת BEG) מהווה הכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה, ומשכך יש להביאו בחשבון לעניין הזכאות לגמלת השלמת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 (כמו גם לעניין הזכאות למענק שנתי לפי חוק ההטבות לניצולי שואה, התשס"ז-2007).

למַעבר לפסק-הדין, לחצו כאן.

שלילת זכאות לקצבת נכוּת למי שאינה תושבת ישראל

ביום 15.1.2022 ניתן פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין אמזלג.

באותו עניין, דחה בית-הדין האזורי (השופטת ש' אלקיים ונציג ציבור (עובדים) מר י' דקל) את התביעה שהגישה התובעת כנגד המוסד לביטוח לאומי לביטול החלטתו לשלול את תושבותה בישראל וכנגזר מכך את זכאותה לקצבת נכות כללית.

למַעבר לפסק-הדין, לחצו כאן.

יישום הלכת מגן דוד אדום

במבזק מס' 1871 מיום 30.8.2020 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בארבעת הערעורים שהוגשו על-ידי המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") על פסקי-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין מגן דוד אדום (ב"ל 32018-09-16), אוניברסיטת בר אילן (ב"ל 6497-08-16), ממן מסוף וניטול בע"מ (ב"ל 59912-03-16) ונס א.ט בע"מ (ב"ל 6517-08-16).

כזכור, באותו עניין, בית-הדין הארצי קבע, בין היתר, כי המל"ל רשאי להוציא שומת ניכויים בעצמו, אך משנערכה שומת ניכויים על-ידי פקיד-השומה – לרבות במסגרת פשרה עם המעסיק – רשאי המל"ל להתבסס עליה.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי לאחרונה יושמה הלכה זו במסגרת פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בירושלים בעניין אדיר – הבירה בע"מ,* בגדרהּ קבע בית-הדין, כי משהסכימה התובעת עם פקיד-השומה ביחס לשומת ניכויים הרי שהדברים מחייבים אותה גם ככל שהדבר נוגע לביקורת הניכויים של המוסד לביטוח לאומי.

* ב"ל 51180-04-19. להורדת פסק-הדין, לחצו כאן.

פסק-הדין דן גם במחלוקות נוספות שהתגלעו בין הצדדים, וזאת בנושא זקיפת שווי ארוחות, פערים בדיווחים בין טופסי 102 לטופס 126 וזקיפת שווי רכב לגבי רכבים ספציפיים ובכלל זאת טענת התובעת לגבי רכב תפעולי (ראו פס' 43–58 לפסק-הדין).
בית-הדין דחה את התביעה.

חשבוניות פיקטיביות

ביום 26.1.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין ב.ג. הנדסה ובניה בע"מ ומאיר ברזידה ובניו חברה לבנין בע"מ.

עניינו של הערעור בשאלות תקינותן של החשבוניות שיצאו למערערות, והאם ניתן לנַכּוֹת מס תשומות על בסיסן.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת י' סרוסי, קיבל את הערעור בחלקו (קישור לפסק-הדין).

בקשה לביטול צווי עיקול

ביום 25.1.2022 ניתנה החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין מרקו.

עניינה של ההחלטה בבקשה שהגיש המערער לביטול צווי עיקול שהוטלו על נכסיו לבקשת המשיב (במעמד צד אחד) מכוח סעיף 194 לפקודת מס הכנסה.
העיקולים הוטלו במקור ביום 31.1.2021 על-ידי השופט מ' אלטוביה, וזאת על נכסים וכספים בסך של כ-5 מיליון ש"ח; ואילו ביום 24.10.2021 הוסכם בין הצדדים לעדכן את העיקולים באופן שיוטלו רק עד גובה חוב המס הנטען בשומה בסך של כ-3.3 מיליון ש"ח (בהתאמה, הופחתו סכומי העיקולים שהוטלו בסך של כ-500 אלף ש"ח, זאת לאחַר שסכום של כמיליון ש"ח מתוך הכספים התפוסים הועבר לקרן החילוט לטובת תשלום העיצום הכספי שהוטל על המערער).

בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

החלטות ועדות-הערר לענייני קורונה

פורסמו 6 החלטות חדשות של ועדות-הערר:

ההחלטה בעניין חיים ישראלי ובניו בע"מ (קישור להחלטה);*
* יצוין, כי באותו עניין דחתה הוועדה את הערר למרות שההחלטה בהשגה שהגישה העוררת ניתנה בחלוֹף 300 ימים במקום 120 כנדרש בחוק.
ההחלטה בעניין סילבאן סחר בע"מ (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין אמ.אס.אי – הנדסת מערכות ניטור בע"מ (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין מפעלי אחים עאמר מרצפות ושיש בע"מ (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין ארג'נטרו אחזקות בע"מ (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין י.נ.מ ראונד טייבלז קונספטס בע"מ (קישור להחלטה).