מבזקי מס

29/08/2021: הורשת הפסדים לצורכי מס – סוף פסוק | סילוק על הסף של תובענה כנגד רשות המסים | תושבוּת לעניין ביטוח לאומי | שומת מס תשומות/עסקאות והתיישנות | מערכת נציג דיגיטלי במיסוי מקרקעין

הורשת הפסדים לצורכי מס – סוף פסוק

פסק-הדין בעניין שרגא

במבזק מיום 9.11.2015 דיווחנו אודות פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין בנימין ואורי שרגא.

עניינו של פסק-הדין בשאלה, האם ניתן להוריש ולרשת הפסדים לצורכי מס, בכלל; והאם, למצער, ניתן להוריש ולרשת הפסדים מעסק מסוים כך שההפסדים יקוזזו כנגד רווח הון (שבח) שנצמח ליורשים במכירת נכס ששימש באותו עסק, בפרט.*

* נזכיר את עוּבדות המקרה בתמצית: המערערים, בנימין ואורי שרגא, הינם אחים שירשו מאמם המנוחה מקרקעין שבהם היא ניהלה קונדיטוריה ובעטיה נוצרו לה הפסדים עסקיים. לימים, נפטרה המנוחה והמערערים מכרו את המקרקעין. במכירת המקרקעין כאמור נוצר למערערים רווח הון (שבח) שכנגדו ביקשו המערערים לקזז את הפסדיה העסקיים (המועברים) של המנוחה. זאת, בטענה, כי הפסדים אלה עברו אליהם בירושה מהאם המנוחה. המשיב, פקיד-שומה חולון, סירב לקיזוז המבוקש, ומכאן הערעור שהוגש באמצעות משרדנו לבית-המשפט המחוזי.

בפסק-דין מפורט ומנומק, דחה בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ה' קירש, את הערעור (קישור לפסק-הדין), תוך שהוא פוסק, בנסיבות העניין, הוצאות משפט למשיב בצורה מתונה ביותר.

על פסק-הדין הוגש ערעור לבית-המשפט העליון, אך לאחַר שמיעת טיעוני הצדדים הציע המותב (המשנה לנשיאה השופט א' רובינשטיין והשופטים מ' מזוז ונ' הנדל) לח"מ לחזור בו מהערעור (ללא צו להוצאות בערכאה זו), וזאת בעיקר עֵקב עמדתו לפיה לשון הוראות סעיף 28 לפקודת מס הכנסה הנוקטת במונח "אותו אדם" אינה מאפשרת לכלוֹל בגדרן את יורשיו החוקיים של המנוח שצבר הפסדים לצורכי מס. לשון אחר, האפשרות לקזז הפסדים מוקנית, לשיטת המותב, אך רק לאותו נישום שצבר את ההפסדים ולא ליורשיו.
הח"מ קיבל את ההמלצה והערעור נמחק (קישור לפסק-הדין).

פסק-הדין בעניין אנגל

בהמשך לכך, דיווחנו במסגרת מבזק מס' 1832 מיום 20.1.2020, כי ניתן פסק-דין נוסף בסוגיה זו והפעם על-ידי השופט מ' אלטוביה. 
זאת, בעניין יורשותיו של המנוח צבי דינשטיין ז"ל שצבר הפסד מעסק ומשלח-יד בסך של כ-2.6 מיליון ש"ח והפסד הון בסך של כ-46 מיליון ש"ח.

המערערות חזרו על הטענות שהועלו בעניין שרגא תוך שנטען, כי אין להחיל על עניינן את פסיקתו של השופט קירש, הן משום שהיא מוטעית והן משום שעָסקה בירושת הפסד מעסק בעוד שעיקר המחלוקת בעניינן נוגעת לירושת הפסד הון. 

השופט מ' אלטוביה דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופט אלטוביה ניתח את הוראות סעיף 28 לפקודת מס הכנסה וקבע, כי אין בו עיגון לשוני לפרשנות לפיה המונח "אותו אדם" כולל גם את יורשיו של נישום שנפטר.
בנוסף, קבע השופט אלטוביה שגם תכליתו של הסעיף אינה מַצדיקה פרשנות הרואה במונח "אותו אדם" ככולל את יורשיו של שנישום שנפטר או המחילה את הוראות הסעיף על יורשים כאמור.

בהמשך הדברים, נדרש השופט אלטוביה להוראות סעיף 92 לפקודת מס הכנסה ולטענת המערערים לפיה סעיף 92(ב) לפקודה אינו כולל את המונח "אדם" ובכך יש כדי לבדל הוראה זו מהוראות סעיף 28(ב) לפקודה, באופן המאפשר גם מבּחינה לשונית להרחיב את תחולת הסעיף 28 ליורשיו של נישום.
השופט דחה טענה זו וקבע, כי לצורך קבלת הפרשנות לפיה הוראות הסעיף מאפשרות קיזוז הפסדי הון על-ידי יורש, צריך שסעיף 91(ב) לפקודה יכלול את המונח "יורש" או מונח אחר שמשמיע שמדובר ביורש, ולא כך הוא. עוד נקבע, כי העדר המונח "אדם" בסעיף 92(ב) לפקודה, אינו יוצר "יש מאַין" הֶסדר המתייחס ליורש שאינו נזכר ואף אינו נרמז בסעיף.
בנוסף, קבע השופט אלטוביה, כי סעיף 92(ב) לפקודת מס הכנסה מהווה, לאור הרישא שלו (לפיו "סכום שלא ניתן לקזזו, כולו או מקצתו, כאמור בסעיף קטן (א), בשנת מס מסוימת...") הֶסדר הֶמשך (אנכי) להסדר הקבוע בסעיף 92(א) לפקודה; ומשסעיף 92(א) לפקודה, נוקט בלשון "סכום הפסד הון שהיה לאדם", מתחייבת המסקנה לפיה גם סעיף (ב) לפקודה, הקובע הוראות משלימות להסדר קיזוז ההפסדים שבסעיף 92(א) לפקודה, מתייחס לאותו "אדם", בעוד שהמונח "אדם" אינו  כולל יורש. 

לבסוף, ציין השופט אלטוביה, כי מסקירת המשפט המשווה שהגישו הצדדים ביחס לאפשרות הורשת הפסדים, ומבלי לראות בכך קביעה באשר לדין הזר (באשר להוכחתו נדרשת חוות-דעת מומחה), עולה כי אין אחידוּת דין במדינות שנסקרו, אף שניתן לומר בזהירות, כי נכון להיום רוב המדינות – בהן, אנגליה, ארה"ב, קנדה וגרמניה – אינן מאפשרות הורשת הפסדים ואילו מעט מהמדינות הנסקרות – בהן הודו ואוסטריה – מאפשרות הורשת הפסדים ליורש הממשיך את עִסקו של המוריש. 

לאור כל האמור, דחה השופט אלטוביה את הערעור, תוך שהוא מציין, כי ככל שיש טעמים להתיר בקיזוז את הפסדי המוריש, על המחוקק לדון בעניין ולפעול לתיקון הוראות הפקודה כפי שימצא לנכון. 

על פסק-הדין הוגש ערעור לבית-המשפט העליון.
יצוין, כי בסיכומי התשובה (כמו גם בדיון שהתקיים בבית-המשפט העליון) הבהירו המערערים, כי הם זונחים את הטענה בדבר זכאותם לקיזוז הפסדים מעסק או ממשלח-יד שצבר המנוח, מכוח ירושת המערערת, לפי סעיף 28 לפקודה; וחֵלף זאת ממקדים ערעורם בטענה לירושת המערערים את הפסדי ההון שצבר המנוח, וזכאותם לקזזם, לפי סעיף 92 לפקודה.
טענתם היא שבניגוד לסעיף 28 לפקודה, סעיף 92 לפקודה אינו כולל את התיבה "אותו אדם" ומכאן שעל-פי פירושו הנכון, יש לראות גם יורשים של נישום שנפטר כמי שבאים בגדרי הסעיף.

ביום 18.8.2021 ניתן פסק-הדין.

בית-המשפט העליון, מפי השופט ג' קרא (בהסכמת השופטים נ' סולברג ו-נ' הנדל)דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, נדרש השופט קרא לאופן היווצרותם של הפסדים לצורכי מס (ניכויים שהותרו בשנת-מס מסוימת, אך לא נוצלו בידי הנישום), לקיזוז אופקי (קיזוז באותה שנת-מס) וקיזוז אנכי (קיזוז הפסדים משנים קודמות) וכן להוראות סעיף 120 לפקודת מס הכנסה שעניינן בשומת הכנסה של אדם שנפטר.

לאחר מכן, נדרש השופט קרא לטענת הסף שהעלה פקיד-השומה בדבר קיומה של הלכה פסוקה בשאלה המשפטית שעל הפרק.
השופט דחה טענה זו משלושה טעמים: האחד, הערעור שהוגש לבית-המשפט העליון על פסק-הדין המחוזי בעניין שרגא נמחק ולא נדחה לגופו; השני, עניין שרגא אמנם אוזכר על-ידי בית-המשפט העליון בדיון נוסף דמארי (ד"נ 2308/15) בפסק דינה של הנשיאה מ' נאור, אולם דומה כי הדבר נעשה לשם ההפניה ולצורך ההשוואה; ואף אם ניתן לפרש את הדברים שנכתבו שם כתמיכה בפסק-הדין בעניין שרגא, הרי שדיון נוסף דמארי לא נסב לגופו על שאלת הזכאות לקיזוז הפסדים של נישום שנפטר בידי יורשיו באופן שיש בו כדי לבסס הלכה פסוקה לעניין זה; והשלישי, בעניין שרגא הוכרעה בבית-המשפט המחוזי השְאֵלה בדבר קיזוז הפסדים מעסק שצבר נישום שנפטר בידי יורשיו – לפי סעיף 28 לפקודה, בלבד, בעוד שהמקרה דנא נוגע גם, ולכאורה רק – לאחַר שהמערערים צמצמו את ערעורם – לשאלה בדבר קיזוז הפסדי הון מועברים, לפי סעיף 92 לפקודה, שלא נוצלו בידי נישום שנפטר.

השופט קרא המשיך ונדרש לפרשנות הוראות סעיף 92 לפקודת מס הכנסה וקבע, כי לשונן של אלו אינה "סובלת" את הפרשנות אותה מבקשים המערערים לאמץ. דהיינו, אין למצוא ולוּ עיגון מינימלי בלשון ההוראות לכך שהפסד שהיה לאדם ניתן לקיזוז על-ידי יורשיו.
כך, לדבריו, אף אם סעיף 28 לפקודה לא היה נוקט בלשון "אותו אדם", לא מתבקשת מסקנה שונה ביחס לפרשנותו. כמו-כן, העובדה שאופן ניסוחו של סעיף 92 לפקודה אינו זהה לסעיף 28 לא מובילה למסקנה אליה מכַוונים המערערים. שכּן, סעיף 92(א)(1) לפקודה נוקט בלשון "סכום שהיה לאדם" ואילו סעיף 92(ב) יוצר קשר ישיר לסעיף-קטן (א) בהתייחסו לסכום שלא ניתן לקזזו "כאמור בסעיף קטן (א)" וממילא ברור שמשמעות התיבה "כאמור בסעיף קטן (א)" היא "סכום הפסד הון שהיה לאדם".

השופט קרא המשיך וקבע, כי גם בתכליות הוראות סעיפי הקיזוז אין כדי לבסס את הטענה כי הפסדיו של נישום לצרכי מס ניתנים לירושה. זאת, הן ביחס לתכליתם העיקרית של דיני מס הכנסה להטיל מס רק על התוספת לעושר שנבעה מההכנסה באופן שישקף את הכנסתו האמיתית של הנישום והן ביחס לתכלית הכלכלית שבמנגנון הקיזוז.

השופט קרא הוסיף והבהיר, תוך שהוא מתבסס על פסק-הדין בעניין יואב רובינשטיין ושות' (ע"א 3415/97), כי "רכישת" הפסדים" לצרכי מס לא נעשית באופן ישיר, שכּן הדבר אינו אפשרי. היא נעשית באופן עקיף, באמצעות רכישת מניות החברה, שכאישיות משפטית עומדת לה יתרת הפסדים לא מנוצלים לצורכי מס ושהיא יכולה, כאותה נישומה, אך בחילופי בעלים, לדרוש לקזז כנגד הכנסותיה.
הדבר נגזר מכך שהיכולת לקזז הפסדים לצורכי מס מהווה "זכות אישית" אשר לא ניתן להעבירה באופן ישיר לאחֵר, קרי: לבצע "עסקה" בה; ובאותה מידה, גם לא ניתן להורישה.

השופט קרא הוסיף ונדרש לטיעון כי הפסד מס מועבר מהווה בגֶדר "נכס", שכּן יש לו ערך כלכלי בדמות היכולת להקטין בעתיד את חבות המס.
לדבריו, טיעון זה כולל את ההנחה לפיה גלומות בהפסד המס המועבר הטבות כלכליות שניתן לנצל אותם, אך כשם שקיטון עתידי בשיעור המס מצמצם את שווי ההטבות שיכול הנישום להפיק מהפסדים לצרכי מס, כך גם הגבלת עבירותה של הזכות לקיזוז הפסדים משמיעה כי ביחס לאדם אחר שאינו הנישום אין מדובר כלל ב"נכס", שכּן מנקודת ראותו לא גלומות בו הטבות כלכליות ברות ניצול.
לשון אחר, אם עבירותו של "נכס" זה מוגבלת מכוח הדין, אזי הטיעון כי הפסד לצרכי מס הוא בבחינת "נכס" גם לאדם אחֵר לוקה בהנחת המבוקש, שכּן למעשה עבור האדם האחר שוויו הכלכלי הוא אפס.

פסק-הדין הביא לסיום את המחלוקת בנושא הורשת הפסדים לצורכי מס ועל-כן כל עוד המחוקק לא יתערב בעניין זה יש לבצע היערכות מתאימה שתמנע את אובדן ההפסדים לצורכי מס בעקבות פטירה.


סילוק על הסף של תובענה כנגד רשות המסים

ביום ד, 25.8.2021, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין ארגון סגל המחקר במשרד הבטחון, רפא"ל ומשרד ראש הממשלה ואריק מימון.

המשיב 1 (ארגון סגל המחקר במשרד הבטחון, רפא"ל ומשרד ראש הממשלה) הוא ארגון המיַיצג את כלל עובדי המחקר במשרד הבטחון, רפא"ל ובמשרד ראש הממשלה ("ארגון סגל המחקר" או "הארגון"). ואילו המשיב 2, מר אריק ממון, הוא ראש הוועד וחָבר בו, כאשר שתי הסוגיות שמעוררת התובענה שהוגשה על-ידי המשיבים רלבנטיות לגביו. 

המשיבים הגישו לבית-המשפט תובענה בגדרהּ עתרו למתן פסק-הדין הצהרתי לפיו: (א) עלות כרטיסי הטיסה שמימן המעסיק עבור בני משפחת עובדי המחקר היוצאים לשנת שבתון לחו"ל תוכר בניכוי לצרכי מס ואינה חייבת בניכוי מס במקור;* (ב) עבור כל עובד שיגיש בקשה לפי סעיף 8 לפקודת מס הכנסה, ייפרסו סכומי הפרשי הפנסיה שהופקדו עבור השנים 2013–2017 לאותן שנים, כך שהתקרה הקבועה בפקודה לכל שנה תחול לגבי החלק שיוחס לשנה הרלבנטית בנפרד.**

* עובדי ארגון סגל המחקר הם חוקרים בתחומים שונים היוצאים אחת לכמה שנים לשנת שבתון בחו"ל במוסדות מחקר, שנועדה לשמור על יכולתם המקצועית תוך חשיפתם להתפתחויות במגוון תחומים הרלבנטיים לעבודתם. כל חוקר שיוצא לשבתון בחו"ל מקבל שכר (מענק שבתון) ממעסיקו ומימון עבור כרטיס טיסה לעובד. בהסכם הקיבוצי הוסכם, כי המעביד יממן גם את עלות כרטיסי הטיסה עבור בני משפחתו של החוקר, אשר מתלווים אליו במהלך השבתון בחו"ל. רשות המסים  מסַווגת את מימון עלות כרטיסי הטיסה של משפחת החוקר כהכנסת עבודה ומחייבת את העלות במס באמצעות חובת ניכוי מס במקור.
לטענת המשיבים, מימון כרטיסי הטיסה עבור בני משפחת החוקר אינו חייב במס או שאותה עלות צריכה להיחשב כהוצאה מוּכּרת בידי העובד, כמו שמוּכּרות לו לניכוי הוצאות הדיור שלו ושל משפחתו בחו"ל.
כך, נטען, כי מדובר בהוצאה מעורבת שחלקהּ צריך להיות מוּכּר לפי תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות), תשל"ב-1972.
** על-פי הבקשה, המדינה התחייבה בהסכם הקיבוצי מיום 20.8.2018 בין ממשלת ישראל לבין הארגון להשלים עבור העובדים חוסר בהפרשות לפנסיה עבור השנים 2013–2017, בהן לא בוצעה ההפרשה במלואה לקופות גמל לקצבה. במהלך שנת 2018 הופרשו כלל הסכומים לקופות הגמל תוך ייחוס ההפרשה המתייחסת לשנים 2013–2017 לצרכי מס לשנה אחת בלבד – 2018. כתוצאה מכך, נוצרה חריגה מתקרת ההפרשה הקבועה בסעיף 3(ה3)(1) לפקודת מס הכנסה שאינה מחוייבת במס, דהיינו, נוצר חיוב במס על חלק מהפרשות אלו. כמו-כן, כתוצאה מכך הוטל מס לפי מדרגות מס גבוהות יותר. אילו המדינה הייתה מבצעת את ההפרשות במועדן, היו הסכומים המופרשים פטוּרים ממס לפי אותו סעיף 3(ה3)(1) לפקודה.
נטען, כי מדובר בהפרשי שכר שנוצרו בגין הפרשות חסר של המעסיק לקופות גמל לקצבה בגין השנים 2013–2017 ואין כל הגיון שלא לייחֵס השלמה זו לכל שנה רלבנטית בנפרד.

המבקשים (מנהל רשות המסים וסמנכ"ל רשות המסים לעניינים מקצועיים) הגישו בקשה לסילוק על הסף של התובענה. נטען כי התובענה מהווה ניסיון לעקוף את ההליכים הייעודיים שנקבעו בפקודת מס הכנסה לשם הכרעה במחלוקת.
לטענת המבקשים, סירובה של רשות המסים לפניית ב"כ המשיבים ליתן פטוֹר מניכוי מס במקור וליתן אישור לפריסה לצרכי מס, הוא מענה כללי שניתן על-ידי עוזר לסמנכ"ל בכיר לעניינים מקצועיים ואילו הדרך לבירור טענות המשיבים שעניינן חבות המס של העובדים, נקבעה בפקודת מס הכנסה: ראשיתה בהגשת דו"ח או בקשת החזר מס המוגשת לפקיד-השומה, המשכהּ בבחינת הדברים על-ידי פקיד-השומה וסופה בערעור בזכות לבית-המשפט המחוזי.
בהתאם, נטען, כי הגשת התובענה לבית-המשפט האזרחי מבטלת את ההסדר החקיקתי שטעמיו בצדו ועומדת בניגוד לפסיקה בסוגיה זו.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט א' דורות, קיבל את הבקשה לסילוק על הסף (קישור לפסק-הדין).

השופט דורות קבע, כי השאלה הדורשת הכרעה בעניין זה היא האם המחלוקת בין הצדדים היא בעלת אופי שומתי, להבדיל ממחלוקת מסוג אחר, והאם מטרת ההליך צופה החזר מס ששולם ביֶתֶר.
לדבריו, התובענה אינה מעלה נושאים החורגים מן השאלות המתבררות ברגיל במסגרת של השגה וערעור, מה גם שעובד מחקר שסבור כי ביחס לכרטיסי הטיסה עבור בני משפחתו נוכה מס במקור למרות שלטענתו אין מדובר בהכנסה החייבת במס (ולכן נגבה ממנו מס ביֶתֶר), רשאי להגיש דו"ח ביחס לאותה שנה ולדרוש את החזר המס שנוכה לשיטתו שלא כדין.

השופט דורות דחה את טענת המשיבים לפיה אין מדובר בעתירה למתן פסק-דין הצהרתי שהיא שלב ראשון המקדים תביעה כספית להחזרי מס, שכּן פסק-הדין ההצהרתי צופה פני עתיד.
ראשית, ציין השופט, הארגון אינו יכול להתחייב בשם מאות חבריו כי במידה ויינתן פסק הדין המבוקש, אף אחד מחברי הארגון לא יתבע החזרים בגין המס על כרטיסי הטיסה של בני משפחתו.
שנית, בקשת הפריסה לצרכי מס של תשלומי ההשלמה של המעסיק בגין הפרשה רטרואקטיבית לפנסיה נוגעת אך ורק לעָבר (לשנים 2013–2017) ואינה צופה פני עתיד, ומשמעותה המעשית של בקשת הפריסה היא החזר מסים ששולמו ביחס לשנים 2013–2017. לדבריו, בכל הנוגע לבקשת הפריסה לצרכי מס, משמעות פסק-הדין תהיה חיובה של רשות המסים לתקן בדיעבד את חיובי המסים שנגבו מעובדי המחקר ולהביא להפחתת חבות המס, ועל-כן, מדובר בסוגיה שיש לבררה במסגרת הליכי הבירור שנקבעו בפקודה.
יתרה מזאת, הוסיף השופט, בכל הנוגע לטענה ביחס לכרטיסי הטיסה לבני משפחת החוקר, שעניינה הפרדה של הוצאה מעורבת למרכיביה לצורך התרת החלק המהווה הוצאה בייצור הכנסה בניכוי, מדובר בעניין שומתי מובהק, המַצריך בירורים עובדתיים, שמטבעו מתאים להידון בפני פקיד-השומה.

השופט דורות המשיך והתייחס לטענתם הנוספת של המשיבים לפיה עמדת המבקשים בתיק זה סותרת את עמדתם בבג"ץ אבו טיר (בג"ץ 4035/17). באותו מקרה, טוענים המשיבים, הביעה רשות המסים את עמדתה כי החלטות שעניינן אישור על ניכוי מס במקור ניתנות לתקיפה בדרך של הגשת עתירה לבג"צ ואילו עתה היא טוענת כי אין אפשרות לדון בהחלטה בדרך של מתן פסק-דין הצהרתי, אלא בדרך של הגשת דו"ח להחזר מס שנוכה ביֶתֶר (בהיעדר אישור על פטור מניכוי מס במקור) ולאחר מכן, הגשת השגה וערעור לבית-המשפט.
השופט דחה טענה זו, בקובעו, כי ההחלטה שנדונה בבג"צ אבו טיר הייתה החלטה "אחרת" שאינה נוגעת לחישוב מס ההכנסה שישלם העוסק, בעוד שההחלטות נשוא תובענה זו נוגעות לקביעת גובה הכנסתם של עובדי המחקר.

לבסוף, התייחס השופט דורות לטענת המשיבים לפיה בשים לב לעלויות הכרוכות בהגשת דוחות להחזר מס וללוחות הזמנים הארוכים הקשורים בהגשת דוחות ובניהול הליכי שומה והשגה מתישים, שלילת הגשת תובענה אזרחית עלולה להנציח גבייה בלתי-חוקית של מס שניתן להכריע בה תוך זמן קצר יחסית, לטענתם הנוספת בהתייחס לתקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות (איזון בין אינטרס בעל הדין לבין האינטרס הציבורי) וכן לטענתם לפיה מדובר במקרה חריג המצדיק לנהל את התביעה במסלול הדיוני בו היא הוגשה – ודחה טענות אלו (ראו פס' 22 ואילך לפסק-הדין).


תושבוּת לעניין ביטוח לאומי

פורסם פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בעניין קוואס ואח'.

עניינו של פסק-הדין בערעור על פסק דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בירושלים בגדרו נדחתה תביעת המערערים (עיסא עבוד קוואס, אשתו ואחד מארבעת ילדיהם) לביטול החלטת המוסד לביטוח לאומי לשלול את תושבותם בגין התקופה שמיום 1.10.2001 ועד ליום 30.4.2013 מהטעם שלא התגוררו בתחום מדינת ישראל בתקופה האמורה.

בית-הדין הארצי קיבל את הערעור של ההורים במלואו וקיבל את הערעור של הבן בחלקו (קישור לפסק-הדין).


שומת מס תשומות/עסקאות והתיישנות

ביום 24.8.2021 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין קאיד אבו פריח ו-י.פ.ה.ע. סחר ושירותים בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בשני ערעורים, שהדיון בהם אוחד, על החלטות המשיב (מנהל מע"מ באר-שבע), שבגדרן דחה המשיב את ההשגות שהגישו המערערים על שומות עסקאות ושומות תשומות שנקבעו לכל אחד מהם לשנים 1997–2001.
זאת, לאחַר שהמערער הורשע בעבירות של אי-הגשת דוחות במועד.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הערעור וחייב את המערערים בהוצאות המשיב בסך 70,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).

תשומת לבכם לדיון שעָרכה השופטת ייטב (בפס' 28 ואילך לפסק-הדין) בטענת המערערים לפיה לא ניתן לדון בדוחות שהוגשו לאחַר שחָלפו שנים כה רבות מאז החקירה האחרונה ושקיימת התיישנות או מניעוּת בְּשל שיהוי, טענה שנטענה גם בהליך הפלילי ונדחתה אך היוותה שיקול לקיצור עונש המאסר.


נציג דיגיטלי במיסוי מקרקעין

רשות המסים השיקה את מערכת "הנציג הדיגיטלי במיסוי מקרקעין" המאגדת, באופן אינטראקטיבי ובשילוב קישורים לטפסים וליישומים מתאימים, מִגוון רחב של מענים לשאלות שכיחוֹת במיסוי מקרקעין, הן ללקוחות פרטיים והן למייצגים.

לקוחות פרטיים יכולים להיעזר במערכת כדי לקבל מידע לגבי אפשרויות תשלום ואישורים, כגון: אישורי מסים לטאבו, אישור מצבת נכסים וכו', דיווח על עסקות ללא מייצג, מידע לגבי זכויות מס בעסקת מקרקעין לאנשים עם מוגבלות והנחיות לביצוע פעולות נפוצות במיסוי מקרקעין (בקשות לביטול קנס, בקשות לקבלת אישורי מס שונים, עדכון חשבון בנק להחזר, הקפאת תשלום מס ועוד).

גם מייצגים יכולים להיעזר במערכת, למשל בכל הנוגע לתפעול מערכת המיַיצגים, אופן הדיווח על עסקות נפוצות, רישום למאגר מייצגים במיסוי מקרקעין, עדכון החלפת ייצוג בשומה וכיו"ב.

עוד מסייעת המערכת בכל הקשור למערכת הפנִיות החדשה למיסוי מקרקעין וסיוע ברישום לאזור האישי.

למַעבר למערכת, לחצו כאן.