אלכסנדר שפירא ושות', משרד עורכי-דין

דחיית מועד הגשת הדו"ח השנתי

מנהל רשות המסים, מר ערן יעקב, הודיע (קישור להודעה) על דחייה בחודשיים של המועד להגשת הדו"חות השנתיים.

להלן המועדים המעודכנים:

- דו"ח שנתי מקוּון ליחידים – 30.7.2020.
- דו"ח שנתי ליחידים שאינם חייבים בדו"ח מקוּון – 30.6.2020.
- דו"ח שנתי לחברות ומלכ"רים – 30.7.2020.

מתן מענה לציבור ולמייצגים

פורסמה הודעתה של רו"ח מירי סביון, משנה למנהל רשות המסים, בנושא היערכות רשות המסים למתן מענה לציבור ולמייצגים בעקבות נגיף הקורונה (קישור להודעה).

בגדרהּ של ההודעה, מפורטים הצעדים שבוצעו על-ידי הרשות בנושא דחיית מועדים והערכת אישורים, הֶחזרים, טיפול מרוכז בפניות מיַיצגים וטיפול בבקשות פרטניות.

משרדי רשות המסים במתכונת עבודה בחירום

רשות המסים הודיעה, כי בעקבות הוראות משרד הבריאות ותקנות שעת החירום, משרדי רשות המסים ברחבי הארץ יעבדו, עד להודעה חדשה, במתכונת עבודה בחירום.

למתכונת העבודה במשרדי מס הכנסה ומע"מ, לחצו כאן.

למתכונת העבודה במשרדי מיסוי מקרקעין, לחצו כאן.

למתכונת העבודה במשרדי המכס, לחצו כאן.

ניכוי מס תשומות בגין כלי רכב חלופיים של מוסך

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין שמעון ברזילי מכוניות (1987) בע"מ.

המערערת מפעילה סוכנות למכירת מכוניות חדשות ועוסקת גם במכירת מכוניות משומשות.
כמו-כן, המערערת מפעילה תחנה למכירת גז לתדלוק.
בנוסף, מפעילה המערערת מוסך לתיקון כלי רכב, במסגרתו היא מוֹכרת חלפים למכוניות.
במסגרת פעילות המוסך שלהּ, פועלת המערערת מול חברות השכרת רכב על-מנת להעמיד לרשות לקוחותיה כלי רכב חלופיים בזמן שהרכב של הלקוח נמצא במוסך לצורך תיקון.
המערערת ניכתה את מס התשומות הגלום בחשבוניות שהוצאו על-שמה על-ידי חברות השכרת הרכב.
ברם, המשיב (מנהל מע"מ ירושלים) לא אישר את הניכוי האמור והוציא למערערת שומת מס תשומות, בגדרהּ קבע, כי המערערת ניכתה את מס התשומות שלא כדין, בניגוד לתקנה 14(א) לתקנות מע"מ.*

* תקנה 14 לתקנות מע"מ קובעת כדלקמן:

"(א) המס שהוטל על מכירת רכב פרטי לעוסק או על ייבוא רכב כאמור בידי עוסק לא יהיה ניתן לניכוי.

(ב) הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו במקרים הבאים:

(1) בוטל

(2) הייבוא או הרכישה נעשו –

(א) בידי עוסק שעיקר עסקו מכירת רכב, לרבות רכב פרטי משומש, לגבי רכב שאין בו שימוש ואינו מיועד לשימוש לבד ממכירתו במהלך העסק;

(ב) בידי עוסק אחר אם הרכב משמש אך ורק לאחד מאלה: ללימוד נהיגה בבית ספר לנהיגה; להשכרת רכב בידי מי שעסקו השכרת רכב; להסעת נוסעים במהלך העסק, בידי מי שעסקו הסעת נוסעים; לסיורים וטיולי שטח, בידי מי שעסקו ארגון סיורים או טיולים כאמור."

לטענת המשיב, שהתבסס, בין היתר, על פסק-הדין בעניין מיקוד שמירה אבטחה שירותים ונקיון בע"מ (ע"מ 1149-10-13), כלי הרכב השכורים שימשו את המוסך ולא את חלק העסק העוסק במסחר כלי רכב.

לעומת זאת, המערערת טענה, כי היא עוסקת בשירותי רכישה, תחזוקה ומכירה הניתנים בקשר לכלי רכב פרטיים, באופן שעִסקהּ מהווה "One stop shop", במסגרתו היא מספקת מִגוון שירותים נלווים הקשורים לליבת העסק, שהיא מכירת כלי רכב מסוג "סובארו" חדשים ומשומשים כאחד. כך, לטענתה, היות שעיקר עִסקהּ הוא מכירת כלי רכב, והיות שהשימוש שהיא עושה בכלי הרכב שהיא שוכרת הוא העמדתם לרשות הלקוחות עד אשר יתוקן רכבם, החריג הקבוע בתקנה 14(ב) לתקנות (שעניינו, בין היתר, ב"עסק של מכירת רכב") חל עליה ועל-כן היא זכאית לנַכּוֹת את מס התשומות אשר שילמה לחברות ההשכרה.

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, צין השופט דורות – תוך שהוא מַפנה, בין היתר, לפסקי-הדין בעניין בטחון שרותים אבידר בע"מ (ע"מ 9652-01-17) ובעניין מיבטח חיפה סוכנות לביטוח בע"מ (ע"ש 146/88), כי הגם שהמערערת לא ייבאה או רכשה רכב פרטי, הוראות תקנה 14(א) לתקנות מע"מ האוסרת על ניכוי מס תשומות שהוטל על מכירת רכב פרטי לעוסק, חלות גם על השכרתו של רכב פרטי לעוסק.

בהמשך הדברים, נדרש השופט דורות לשאלה, האם עיקר עסקהּ של המערערת הוא מכירת רכב. השופט ענה על שאלה זו בחיוב, תוך שהוא בוחן, בין היתר, את הנתונים הכספיים של המערערת כפי שהופיעו בתצהיר מטעם רואה-החשבון שלה.

לבסוף, פנה השופט דורות לשאלה האם השימוש בכלי-הרכב הוא רק למכירתו במהלך העסק וענה על שאלה זו בשלילה.
לדבריו, אין חולק כי חברת ביטוח המעמידה לרשות מבוטחיה רכב חלופי אינה רשאית לנַכּוֹת את מס התשומות הכלול בחשבונית שכירת הרכב, אף שמדובר בשימוש עסקי.*

* למעשה, ובכל הכבוד, חברת הביטוח אינה רשאית לנַכּוֹת את מס התשומות, בראש ובראשונה מהטעם שהיא נחשבת ל"מוסד כספי".

עוד אין חולק, הוסיף השופט, כי עוסקים המפעילים מוסך, ומעמידים לרשות לקוחותיהם רכב חלופי, אינם רשאים לנַכּוֹת את מס התשומות הכלול בחשבוניות שכירת הרכב, שכּן הם אינם מוחרגים בתקנה 14(ב)(2) לתקנות, ועל-כן מדוע דינה של המערערת יהיה שונה? העובדה, כי המערערת הינה בעלת סוכנות למכירת כלי רכב חדשים וגם בעלת מוסך המעמיד לרשות לקוחות המוסך רכב חלופי אינה מאפשרת את סיוּוגה כעוסק שעיקר עיסוקו במכירת רכב, אצלו משַמש הרכב השכור למכירתו במהלך העסק.

השופט דורות הוסיף וציין, כי נעשה ניסיון מטעם המערערת לטעון, כי קיימים מקרים בהם מתעכבת אספקת כלי רכב חדשים למשך פרק זמן ארוך מהרגיל וכי באותם מקרים מַעמידה המערערת לרשות הלקוחות הרוכשים רכב חלופי שכור.
לדבריו, לא רק שטענה זו לא נטענה בתחילת הדרך כאשר המערערת טענה שהיא מעניקה את שירותי הרכב החלופי ללקוחות המוסך (ומכאן גם טענתו של המשיב לפיה מדובר בהרחבת חזית אסורה), אלא שעיון בראיות מלמד שטענה זו לא הוּכחה כדבעי.

ריבית והפרשי הצמדה בגין החזר מס רכוש

לאחרונה פורסם פסק-הדין של בית-משפט השלום בירושלים בעניין חסיד.

עניינו של פסק-הדין בשאלה, כיצד יחושבו הפרשי ההצמדה והריבית בגין החזר מס הרכוש ששילם התובע בגין קרקע שרכש בשנת 1977 ולימים גילה כי זו הוגדרה כנכס נפקד (בהתאם לחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950) כך שהוקנתה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים טרם העִסקה עִמו וזו חסרת נפקות משפטית.
הנתבעת (מדינת ישראל – רשות המסים) אינה חולקת על עצם זכאותו של התובע להחזר מס הרכוש ששילם, וזאת מכוח סעיף 56 לחוק מס רכוש, והיא אף אינה מתנגדת לצרף לסכום הנומינלי הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק מס רכוש. ואולם, לטענתה בהתאם לתיקון 18 לחוק מס רכוש,* יש לצרף לסכום הנומינלי את ההפרשים האמורים בנוגע לתקופה שמיום 1.10.1985** ואילך, בעוד שלגבי התקופה שקָדמה למועד האמור יש לצרף, לשיטתה, ריבית בלבד. זאת, לאור הוראת-המַעבר שבסעיף 15(ה) לתיקון.***

* חוק מס רכוש וקרן פיצויים (תיקון מס' 18), התשמ"ה-1985. עד לתיקון האמור, לא כָּלל סעיף 56 לחוק מס רכוש הוראה בדבר הפרשי הצמדה, אלא ריבית בלבד.

** מועד תחולתו הכללית של תיקון 18 לחוק מס רכוש.

* הוראה זו קובעת כדלקמן: "תחולתו של סעיף 13** [הסעיף המתקן את סעיף 56 לחוק העיקרי] לגבי סכומי מס שיוחזרו כאמור בסעיף 56 לחוק העירי, החל ביום ט"ז בתשרי התשמ"ו (1 באוקטובר 1985), ובלבד שסכומים שיש להחזירם כאמור בשל סכום ששולם לפני המועד האמור והם מוחזרים לאחר המועד האמור, יוחזרו בתופסת ריבית מיום תשלום סכום היתר עד המועד האמור, בשיעורים שחלו בתקופה האמורה מכוח סעיף 56 לחוק העיקרי לפני תיקונו בחוק זה, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית בעד התקופה שלאחר היום האמור."

התובע, לעומת זאת, טוען, כי תיקון 18 לא מהווה הֶסדר שלילי לגבי הוספת הפרשי הצמדה בגין התקופה שקָדמה ליום 1.10.1985, אלא לאקונה אותה יש להשלים.

לא למותר לציין, כי ההפרש בין שתי הפרשנויות מהותי ביותר, וזאת לאור האינפלציה בשנות השמונים של המאה הקודמת.

בית-המשפט, מפי השופט א' גורדון, קיבל את עמדת הנתבעת (קישור לפסק-הדין).