במבזק מיום 29.10.2014 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין קרן תל אביב לפיתוח (קישור לפסק-הדין).
נזכיר, כי באותו מקרה, נחתם הסכם העֲסקה בין המערערת, קרן תל אביב לפיתוח, לבין מר אברהם בן שושן, שבמסגרתו הוסכם, כי מר בן שושן ישמש כמנכ"ל המערערת מיום 1.9.2002 ועד ליום 1.9.2005 וכי התשלום בגין שירותיו ישולם כנגד חשבונית מס של המנכ"ל לקרן.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן, קיבל את עמדת המשיב, פקיד-שומה תל-אביב 5, וקבע, כי בחינת לשון הסכם העֲסקתו של מר בן שושן מעלה כי המדובר בהסכם להעסקתו של מר בן שושן כמנכ"ל הקרן ולא בהסכם לקבלת שירותי ניהול מהחברה שבבעלות בן שושן; וכי ההסכם מבטא התקשרות פרסונאלית עם מר בן שושן ולא עם החברה, שהוקמה רק לאחַר חתימתו.
השופטת ד"ר אגמון-גונן הוסיפה וציינה, כי לא הובאה מטעם המערערת כל עדות שיש בה כדי להצביע על כך שעל אף לשונו הברורה של ההסכם, ביסוֹד ההתקשרות בין הצדדים עמד רצונה להתקשר עם חברת בן שושן ולא עם מר בן שושן באופן אישי; וכי לא הובא מטעם המערערת כל עד אחר שיכול היה לשפוך אור על נסיבות חתימת ההסכם, כדוגמת מר בן שושן עצמו, כאשר להימנעות מהצגת ראיות והבאת עדים קיים משקל ראייתי בלתי-מבוטל.
השופטת ד"ר אגמון-גונן הוסיפה ונדרשה לבחינת המבחנים לקיומם של יחסי עובד-מעביד – ובכללם מבחן ההשתלבות ומבחן הַשליטה והפיקוח – וקבעה, כי יישום מבחנים אלה לנסיבות ענייננו אכן מעלה, כי השכר ששולם למר בן שושן הינו בגֶדר "הכנסת עבודה".
לאור כל האמור, דחתה השופטת ד"ר אגמון-גונן את הערעור, הגם שראתה אל-נכון להבהיר, כי אין בו בכדי לקבוֹע, כי לא ניתן, באופן עקרוני, לתת שירותי ניהול באמצעות חברה.
במסגרת המבזק האמור ציינו, כי פסק-הדין ניתן על רקע הנסיבות המיוחדות (שלא לומר הקיצוניות) באותו עניין, ובהחלט יש מקום לאבחן אותו ממקרים אחרים בהם ניתנים שירותי ניהול באמצעות חברת ארנק.
ואכן, בפסק-הדין שניתן אתמול על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין עלי בייגל (קישור לפסק-הדין), הגיע בית-המשפט, מפי ס' הנשיא (בדימוס), השופט ג' גינת, למסקנה שונה תוך שהוא מקבל את מלוא טענותיו של המערער שיוצג על-ידי משרדנו.
באותו מקרה, טען המשיב, פקיד-שומה פתח-תקווה, כי דמי הניהול ששולמו לחברה שבבעלות המערער ("החברה הישנה") על-ידי חברה נוספת ("החברה החדשה") – שהוקמה על-ידי המערער וחברת 3 פאן טכנולוגיות בע"מ ("3 פאן") ועָסקה באותו תחום פעילות כמו החברה הישנה (ייבוא ושיווק מצברים, שמנים ותוספים לרכב) – מהווים הכנסת עבודה על-פי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה בידו, שכּן התקיימו יחסי עובד-מעביד בין החברה החדשה לבין המערער.
לחלופין, טען המשיב, כי מאחַר שהמערער סיפק באופן אישי שירותי ניהול לחברה החדשה וקיבל תמורה בגין שירות זה, הרי שיש לראותו כקבלן עצמאי ולחיֵיב את דמי הניהול האמורים כהכנסת המערער מעסק כאמור בסעיף 2(1) לפקודה.
לחילופי חילופין טען המשיב, כי ההסכמים שנחתמו בין הצדדים והפעולות שנעשו על-ידי המערער מהווים בגֶדר עסקה מלאכותית, חסרת טעם מסחרי למעט הפחתת מס בלתי-נאותה, תוך קיזוז הפסדי העבר של החברה הישנה (ההפסדים קוזזו כנגד דמי הניהול), ועל-כן יש להתעלם מפעולות אלו בהתאם לסעיף 86 לפקודה ולראוֹת בדמי הניהול בגֶדר הכנסה של המערער לפי סעיף 2(1) או 2(2) לפקודה.
השופט גינת קיבל את הערעור.
ראשית, נדרש השופט גינת לשאלת סיוּוגם של דמי הניהול כהכנסת עבודה בידי המערער, וקבע, כי לא התקיימו יחסי עבודה בין החברה החדשה לבין המערער. זאת, לאחַר שניתח את ההסכמים שנחתמו בין הצדדים כמו גם את תצהיריהם ועדוּתיהם של המערער ושל מנכ"ל 3 פאן וחקירתם הנגדית.
השופט גינת המשיך ובּחן את טענתו החלופית של המשיב, לפיה דמי הניהול מהווים בגֶדר הכנסה מעסק בידי המערער, ודחה טענה זו. זאת, תוך שהוא מקבל את טענת המערער, לפיה הבסיס העובדתי לטענה זו של המשיב הינו שגוי וסותר את המערכת ההסכמית בין הצדדים.
לבסוף, נדרש השופט גינת לשאלה, האם תשלום דמי הניהול לחברה הישנה מהווה עסקה מלאכותית כמשמעותה בסעיף 86 לפקודת מס הכנסה. השופט גינת קבע, כי קיים טעם מסחרי לתשלום דמי הניהול לחברה הישנה והוא דרישתו של מנכ"ל 3 פאן לפיו השקעתה תיעשה בחברה חדשה ולא בחברה הישנה; כי מתן שירותי הניהול באמצעות חברה – ולענייננו, החברה הישנה – מהווה "דרך מקובלת בעולם העִסקי"; וכי יש בכך טעם מספק להעברת דמי הניהול מהחברה החדשה לחברה הישנה ולא לידי המערער עצמו.