התיישנות החלטות מנהל מע"מ עקב המצאתן באיחור
במבזק מיום 11.12.2014 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין יוסי נאמן (קישור לפסק-הדין), בגדרו נקבע, כי לצורך הכרעה בשאלה מתי יש לראות את פקיד השומה כ"משתמש בסמכויותיו" לעניין סעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה, יש לבחון את מועד משלוח ההחלטה לנישום ולא את מועד קבלתה בידי האחרון.
בהקשר זה נבקש להפנותכם לפסק-הדין שניתן ביום 7.12.2014 (דהיינו, לפני מתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין יוסי נאמן) על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה (ס' הנשיא, השופטת ש' וסרקרוג) בעניין ט.ט. טכנו חשמל טכנולוגיה מתקדמת לרכב (96) בע"מ (קישור לפסק-הדין).
השופטת וסרקרוג קיבלה את טענת המערערת וקבעה, כי החלטות המשיב, מע"מ עכו, בדבר פסילת פנקסי המערערת וחיובה בכפל-מס ובקנס ניתנו באיחור, וזאת לאחַר שהוּכח שהן לא הומצאו במועד למערערת.
שאלת סמכותו של מנהל מיסוי מקרקעין לתקן שומת מס שבח מכוח סעיף 85 לחוק
ביום 15.12.2014 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין מימן.
העוררים, יחד עם משתתפים נוספים, חתמו על הסכם שיתוף בינם לבין עצמם במטרה לרכוֹש במשותף קרקע ולבְנות עליה בבנייה עצמית שני בנייני מגורים. הקרקע אכן נרכשה והוגשה הצהרה מתאימה למשיב, מנהל מיסוי מקרקעין נתניה.
המשיב קבע, כי אין לקבל את עמדת המשתתפים לפיה יש לחַייבם במס רכישה על שווי רכיב הקרקע בלבד, החליט לסַווג את העִסקה כרכישת "דירת מגורים" והוציא למשתתפים שומות מתאימות ("השומות").
בעקבות השומות, הושב לעוררים ההפרש שבין מס הרכישה אותו שילמו לפי הצהרתם לבין מס הרכישה אותו נדרשו לשלם על-פי השומות.
יתרת המשתתפים השיגה על השומות ובעקבות דחיית ההשגה הגישה ערר לועדת-הערר, אך בטרם ניתן פסק-דין בערר נחתם הסכם פשרה עם המשיב (מבלי שהעוררים מהווים צד להסכם זה או מודעים לו) לפיו סיווג העִסקות נשוא השומות יתוקן ויוגבל לרכיב הקרקע בלבד תוך חבות במס רכישה בשיעור 5%.
כשנתיים לאחַר הוצאת השומות ליתרת המשתתפים, קיבלו העוררים הודעות שומה מתוקנות ("השומות החדשות") לפיהן שינה המשיב את סיווג העִסקה, חדל מלהכיר בה כעסקה לרכישת "דירת מגורים" וקבע, כי מדובר ברכישה של קרקע בלבד. זאת, משני נימוקים עיקריים: האחד, בעקבות פסק-הדין שניתן בבית-המשפט העליון בעניין גולן (ע"א 5332/08) מספר חודשים לאחַר הוצאת השומות נתגלה למשיב כי השומות היו מוטעות ומכאן שהתקיים התנאי לתיקון שומה בְּשל העובדה ש"נתגלתה טעות בשומה" כאמור בסעיף 85(א)(3) לחוק מיסוי מקרקעין; השני, מאחַר שבין המשיב לבין יתרת המשתתפים הושגה הסכמה במסגרת הערר שהגישו ולפיה ימוסו בגין רכישת קרקע – עיקרון "אחידות המס" מחיֵיב, כי תוצאותיה של הסכמה זו תוחל גם לגבי העוררים.
למותר לציין, כי בעקבות הוצאת השומות החדשות שוּנה לרעה מצבם של העוררים וכל אחד מהם חויב לשלם למשיב סכומי כסף נוספים. מכאן הערר.
ועדת-הערר דחתה את הערר ברוב דעות (קישור לפסק-הדין).
בחוות-דעתו של יו"ר הוועדה, השופט ב' ארנון – אליה הצטרף חבר הוועדה עו"ד ד' שמואלביץ – נקבע, כי השומות שנקבעו על-ידי המשיב לא עלו בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה עוד לפני פסק-הדין בעניין גולן; וכי בכל מקרה תחולתו של פסק-הדין האמור הינה רטרוספקטיבית כאשר לא רק שהעוררים זנחו את טענת ההסתמכות אלא שהם גם לא הוכיחו כי מצבם שוּנה לרעה בעקבות תיקון השומות והוצאת השומות החדשות.
השופט ב' ארנון הוסיף וקבע, כי אין מקום לבטל את החיוב בהפרשי הצמדה וריבית שהושת על העוררים אך ביטל את החיוב בקנסות.
תשומת לבכם לחוות-דעתו החולקת של חבר הוועדה, עו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגליות, ובכלל זאת להתייחסותו לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בדיון הנוסף בעניין סמי ואיקאפוד (דנ"א 3993/07).