במבזק מיום 10.3.2014* נדרשנו לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין ליבוביץ, שם קבע השופט סולברג, בין היתר, כי על הנישום לכלוֹל בהשגתו את כל טענותיו מבלי להותיר סרח עודף ולהביאו רק בשלב הערעור.
* למַעבר למבזק זה, לחצו כאן.
לפני מספר ימים ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין סיאם (קישור לפסק-הדין).
ככלל, עניינו של פסק-הדין בשומה שהוציא המשיב, פקיד-שומה ירושלים, למערער, בעלים של עסק לממכר פירות וירקות, בעקבות ביקורת שערך המשיב בספרי המערער ואשר הצביעה על כך שזה הגיש דו"חות כוזבים והעלים מס (ובעקבות זאת הוגש כנגד המערער כתב אישום).
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ד' מינץ, דחה את הערעור.
חשוב לציין, כי בראשית דבריו, דחה השופט מינץ את טענות המערער בדבר נסיבותיו המיוחדות של העסק, וזאת לא רק משום שטענות אלו נטענו בעלמא ולא זכו ולוּ לראשית ראייה, אלא גם מהטעם שדבר מטענות אלו לא נזכר במסגרת ההשגה שהסתכמה בשלוש שורות בלבד. בהקשר זה, שב השופט מינץ וציין את דברי השופט סולברג בעניין ליבוביץ שהוזכר לעיל.