פורסם פסק-הדין בעניין מאיר אבידן (קישור לפסה"ד).
המערער עבד במשך שנים רבות בשיווק ציוד לרפואה למוסדות רפואיים, כאשר בשלהי עבודתו, ולאחַר שעבר לעבוד בחברת ג'ונסון ישראל, הגיע למעמד של מנהל חטיבת השיווק של מוצרים בתחום הכירורגיה.
ביום 25.6.2006 סיים המערער את עבודתו בג'ונסון ישראל, תוך שהוסכם בין הצדדים על תנאי פרישתו ובכלל זאת על זכאותו למענק בסך של 220,000$ בגין התחייבותו שלא להתחרות בג'ונסון ישראל במשך תקופה של 24 חודשים.
התקבול האמור שולם למערער במסגרת משכורתו ונוכה ממנו מס בשיעור השולי של המערער.
בחודש דצמבר 2007 הגיש המערער למשיב, פקיד-שומה חיפה, דו"ח שנתי על הכנסותיו בשנת-המס 2006, תוך שהוא מדוַוח על התקבול כרווח הון החייב במס בשיעור 20%.
המשיב לא קיבל את הדו"ח האמור. מכאן הערעור.
בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופט ר' סוקול, קיבל את הערעור.
בפסק-דין מפורט סָׁקר השופט סוקול את הבחנת היסוד בין הכנסה הונית לבין הכנסה פירותית, תוך שהוא קובע, כי אין מניעה עקרונית שתקבול שמקבל עובד יסוּוג כרווח הון, כאשר ההבחנה צריכה להיעשות על-פי נתוניו של כל מקרה ומקרה.
עוד קבע השופט סוקול, כי על-מנת להשיב על שאלת סיוּוגו של מענק שמקבל עובד בגין התחייבותו להימנע מתחרות, יש לבחון את טיב ההתחייבות ובכלל זאת האם היא מהווה ויתור על זכות של העובד והאם יש בה משום מכירה של הזכות.
לגופו של עניין, ולאחַר שניתח בהרחבה את מהותה של ההתחייבות לאי-תחרות (ניתוח שאנו ממליצים לקרוא בעיון), קבע השופט סוקול, כי תקופת התחייבותו של המערער לאי-תחרות (24 חודשים) הינה משמעותית; וכי הויתור על הזכות לעשות שימוש בכישורי עבודתו בתחום למשך תקופה זו הינו ויתור על זכות ממשית בעלת ערך כלכלי ממשי, ובהתאם יש לראוֹת בתקבול ששולם בגין ויתור זה כתקבול בגין מכירת נכס החייב במס רווחי הון.