ככלל, בחישוב התמורה בעת פדיון איגרות-חוב נסחרות שהונפקו בניכיון יש לנטרל את סכום דמי הניכיון וסכום זה יחויב במס הכנסה לפי סעיף 2(1) או 2(4) לפקודת מס הכנסה, לפי העניין. זאת, בין אם חלות על הפדיון הוראות חלק ה3 לפקודה ובין אם חלות הוראות סעיף 6 לחוק התיאומים.
ברם, מצב משפטי זה עשוי לגרור תוצאות מס בלתי ראויות כאשר דמי הניכיון משתלמים למי שרכש את האיגרות בהנפקה, שכן הוא יחויב במס הכנסה על דמי הניכיון ומנגד ייווצר לו הפסד הון שאינו מותר בקיזוז כנגד דמי הניכיון.
לבעיה זו נקבע, בתנאים מסוימים, פתרון חלקי בתקנה 4 לתקנות מס הכנסה (חישוב רווח הון במכירת נייר ערך הנסחר בבורסה, מילווה המדינה או יחידה בקרן נאמנות), התשס"ג-2002.
ברם, קיים ספק האם תקנה זו חלה על הפסד הון שכפוף לסעיף 6 לחוק התיאוּמים.
לדעתנו, קיימים תימוכין לטענה כי תקנה זו אכן חלה בנסיבות אלו. עם זאת, אנו ממליצים למשקיעים שהוראות סעיף 6 חלות על הכנסותיהם לשקול למכור את איגרות-החוב לפני פדיונן, וזאת על-מנת להפוך את ההכנסה הגלומה בדמי הניכיון לרווח מניירות-ערך נסחרים.