ביום 25.3.13 התייחסנו לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, בעניין תות אירופה בע"מ (קישור לפסה"ד).
באותו מקרה, הוציא המבקש, פקיד-שומה תל-אביב 4, צו למשיבה בו קבע את שומתה לשנת-המס 2005, עליו הוגש הערעור בתיק העיקרי. סכום החוב העולה מהצו מסתכם בכ-2.6 מיליון ש"ח (כולל הפרשי הצמדה וריבית). לטענת המבקש, החברה אינה מגישה דו"חות כספיים ודו"חות תקופתיים למע"מ הָחל משנת 2010 ואין לה כל נכסים על-שמה.
לאור זאת, ובהסתמך על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי ועל סעיף 353א לחוק החברות, ביקש פקיד-השומה מבית-המשפט להורות למשיבה להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו בערעור.
השופט מ' אלטוביה ניתח את הפּסיקה הרלבנטית וקבע, כי היות שעלות ניהול הדיון הצפוי בתיק אינה גבוהה, גדל הטעם להעדיף את זכות הגישה של הנישום לערכאות על-פני זכות הקניין של רשות המיסים. לאור זאת, קבע השופט אלטוביה, כי על המשיבה להפקיד בתוך 21 יום ערובה בדרך של ערבות צד ג' של בעל יכולת בסך 25,000 ש"ח.
לפני מספר ימים התפרסם פסק-דין בעניין אברת – ניהול וסחר בע"מ (קישור לפסה"ד), העוסק בסוגיה דומה.
באותו מקרה, הגישה המערערת ערעור על השומות שנקבעו לה על-ידי המשיב, פקיד-שומה תל-אביב 4, בצווים לשנות-המס 2008-2006, בסכום כולל של כ-1.7 מיליון ש"ח.
המשיב עתר להורות למערערת להפקיד ערובה "גבוהה וראויה" להבטחת הוצאותיו אם הערעור יידחה.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט י' אטדגי, קיבל את העתירה וקבע, לאחַר שסקר את הוראות החקיקה ופסקי-הדין הרלבנטיים לעניין, כי המערערת תפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיב אם הערעור יידחה, וזאת על-פי אחת החלופות הבאות: (א) סכום של 20,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית צמודה; (ב) סכום של 10,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית צמודה, ובנוסף לכך ערבות אישית של מנהל/י המערערת בסך 15,000 ש"ח, צמוד למדד.