פורסמו פסק-דין והחלטה חדשים:
האחד, בעניין משה ניסים, והעוסק במיסוי מכירת מוניטין מעו"ד לחברה בשליטתו.
ואילו ההחלטה, בעניין צ'רני, עוסקת בסדר הבאת הראיות בדיון בשני עסקיו של הנישום לאחַר פסילת ספרים ביחס לעסק אחד בלבד.
פסק-הדין בעניין משה ניסים (ע"מ 1036-08)
עניינו של פסק-הדין בחבר הכנסת והשר לשעבר משה ניסים.
המערער הוסמך בשנת 1964 כעו"ד ושימש כעו"ד, תחילה כשכיר ולאחר מכן כעצמאי, עד לשנת 1978.
עם תום כהונת הכנסת ה-13 ופרישתו של המערער מחיים פוליטיים, שב לעסוק בעריכת דין ובספטמבר 1999 הקים, ללא הסכם בכתב, משרד עו"ד בשותפוּת עם ה"ה רינקוב וסנדרוביץ, בחלקים שווים ("משה ניסים, רינקוב, סנדרוביץ, משרד עורכי דין" ("השותפות").
בסוף חודש מאי 2002 הקים המערער את משה ניסים חברת עורכי דין שבבעלותו המלאה ("החברה"), וכשלושה שבועות לאחר מכן, מָכַר לה את "המוניטין שרכש בכל שנות עבודתו ובמסגרת מגוון תחומי פעילותו" בתמורה ל-3,000,000 ש"ח.
בעקבות ההסכם דיוַוח המערער על רווח הון בגין מוניטין שלא שולם בעד רכישתו ואשר נצמח משנת-המס 1964,* וכתוצאה מכך, כמעט מלוא התמורה ממכירת המוניטין חויבה במס בשיעור 10% בלבד, כאשר החברה רשמה בספריה את המוניטין כרכוש אחר, כנגד יתרת זכות למערער.
* עד תיקון 132, הוּתר "סכום אינפלציוני" בגין מוניטין גם אם לא שולם בעבורו, כאשר סכום זה נקבע כחלק רווח ההון השָווה לסכום רווח ההון הכולל ממכירת המוניטין כפול שיעור עליית המדד ממחצית התקופה שבהּ נצמח המוניטין ועד למועד מכירתו.
המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים נעה סביב טיבו של הנכס שמכר המערער לחברה: האם מוניטין כטענת המערער, או שמא עסקינן במכירת זכותו של המערער בשותפוּת, כטענת המשיב.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור.
לדבריו, עדי המערער חזרו שוב ושוב על כך שהמערער הוא האבן השואבת אשר הובילה את הלקוחות למשרדי השותפוּת וכי המערער נותר עם שמו הטוב והמוניטין שצבר לאורך שנים. במצב דברים זה, קובע השופט אלטוביה, לא הועבר נכס מוניטין מהמערער לחברה.
השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי במקרה דנא לא הועבר לידי החברה כל נכס, כדוגמת רשימת לקוחות, אשר יאפשר לה לפְנות ללקוחות השותפוּת ולהציע להם שירותים משפטיים, וכן לא נקבעה תניית אי-תחרות בין הצדדים. כמו-כן, העסק לא נמכר כעסק חי כאשר המערער מושך ידיו מהעסק והמערער לא סיפק שירותי ייעוץ לשימור הלקוחות.
לאור האמור, קבע השופט אלטוביה, כי בדין קבע המשיב שאין להכיר במקרה זה במכירת מוניטין אלא לראוֹת במכירה זו הסבה של זכותו של המערער בשותפוּת לידי החברה.
ההחלטה בעניין צ'רני (ע"מ 28707-02-10)
המערער מנהל שני עסקים: עסק למכירת צילינדרים למנעולים; ועסק להשכרת זכויות ציבוריות להפעלת מוניות. לגבי כל אחד מהעסקים נוהלה מערכת ספרי חשבונות נפרדת ומוגשים לגביהם דו"חות נפרדים.
המשיב פסל את פנקסי החשבונות של העסק האחד, לאחַר שלא הכיר ב-55% מהזיכויים שכָּלל המערער בדיווחיו וכן לא הכיר בניכוי הוצאות מסוימות שלדעתו הן פרטיות.
פנקסי החשבונות של העסק האחר לא נפסלו, אך המשיב הוציא לעסק זה שומה לפי מיטה השפיטה המבוססת על שומה כלכלית.
המערער עתר למתן הוראות ביחס לסדר הבאת הראיות, כאשר לטענתו כיוון שפנקסי העסק האחר לא נפסלו, על המשיב לפתוח בהבאת הראיות לגביהם. עוד טוען המערער, כי גם באשר לפנקסי העסק האחד, יש לדון תחילה בערעור על פסילתם, ורק לאחַר ההכרעה בפסילה תינתן החלטה על סדר הבאת הראיות, בהתאם לתוצאה שתושג.
השופט י' אטדגי קבע, כי היות שספקי העסק הראשון נפסלו, המערער הוא שצריך לפתוח בהבאת ראיותיו עליהם. לעומת זאת, ספרי העסק השני לא נפסלו, ולכן המשיב הוא שצריך לפתוח בהבאת ראיותיו עליהם.
השופט אטדגי הוסיף וציין, כי גם אם נכונה טענת המשיב, כי היה על המערער להגיש דיווח אחיד על הכנסותיו משני העסקים, הרי שלאחַר שהמשיב הכיר למעשה בפיצול זה, כאשר הוא פסל את ספרי העסק האחד בלבד, הוא מנוּע עתה מלטעון נגד פיצול זה.
עם זאת, השופט דחה את דרישת המערער לדון תחילה בשאלת פנקסי העסק האחד, ובהתאם להכרעה שתינתן לקבוֹע על מי מוטל לפתוח בהבאת הראיות. שכּן, משנפסלו פנקסי עסק זה, על המערער לפתוח בהבאת הראיות על כל מרכיבי הערעור המתייחסים לעסק זה.