פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין חברת אפ-גרדאבל בע"מ (רע"א 591/13).
המבקשת היא חברה העוסקת בסחר של חלקי מחשבים ושל ציוד נלווה ובשנת 2011 נפתחה נגדה ונגד בעליה חקירה בחשד לביצוע עבירות מס שונות. לטענת המבקשת, בחודש יוני 2012 היא גילתה באופן מקרי וללא שקיבלה הודעה על כך מהמשיבה כי הוחלט לבטל את הפטוֹר שניתן לה על ניכוי מס במקור ולהעמיד את שיעורו של ניכוי זה על 30% וכן כי הוחלט לשלול ממנה את האישור על ניהול פנקסי החשבונות.
המבקשת פנתה אל המשיבה בכתב מספר פעמים ומשלא נענתה הגישה תובענה על דרך של המרצת פתיחה בה התבקש בית-המשפט המחוזי, בין היתר, ליתן סעד הצהרתי לפיו הפעולות שנקטה המשיבה - קרי, ביטול האישורים והעלאת שיעור ניכוי המס במקור ל-30% – בטלות. במקביל, עתרה המבקשת למתן סעד זמני שיצהיר על בטלות פעולותיה האמורות של המשיבה בְּשל טענותיה כי אלו בוצעו תוך חריגה מסמכות ולוקות בחוסר סבירות קיצוני. המשיבה, מצידה, התנגדה לבקשה והגישה בקשה למוחקה על הסף.
בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופט ד' מינץ, דחה את הבקשה למתן הסעד הזמני, בקובעו כי לפי פסקה 3.2.1 להוראת ביצוע מס' 1-2013 (קישור להוראה) אין מקום ליתן אישור בדבר ניכוי מס במקור אם קיים "תיק חקר פתוח" נגד הנישום, כבמקרה דנן. זאת, כך הדגיש בית-המשפט, גם מבלי להידרש לטענה כי המבקשת נמנעה מלהגיש דו"חות לשנת 2011 לגביה קיימת הוראה נוספת השוללת את מתן הפטור, הקבועה בפסקה 3.2.2 לאותה הוראת ביצוע.
בית-המשפט הוסיף וקבע, כי הסעד המבוקש הוא צו עשה שהלכה לגביו כי יינתן רק במקרים חריגים שהמקרה דנן אינו נמנה עימם; כי הבקשה לוקה בשיהוי ניכר; וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת.
על החלטה זו הגישה החברה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון, מפי השופטת א' חיות, דחה את הבקשה, בקובעו, כי התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים שמורה למקרים חריגים בלבד והמקרה דנא אינו כזה.
השופטת חיות ציינה, כי מקובלת עליה קביעתו של השופט מינץ, לפיה הסעד הזמני לו עתרה המבקשת הוא למעשה צו עשה שיש בו כדי לשנות את המצב הקיים, וכי בנסיבות המקרה דנן, ככל שיוחלט בסופו של יום לקבל את התובענה שהגישה המבקשת, ברי כי ניתן יהיה לפצותה בגין נזקיה, ככל שיוכחו.
השופטת חיות הוסיפה וציינה, כי טענות המבקשת לפיהן ניכוי המס במקור יובילו לקריסתה מבחינה כלכלית אינן מבוססות דיין ומכל מקום אין בהן כדי להטות את הכף לטובתה בהינתן החקירה שנפתחה נגדה.
חשוב לציין את הערתה בשולי הדברים של השופטת חיות, לפיה ספק אם בנסיבות העניין המרצת פתיחה היא הדרך הדיונית הנכונה להעלאת טענותיה של המבקשת. עם זאת, השופטת חיות הוסיפה וציינה, כי טענה זו לא נתלבנה בבית-המשפט קמא ומשכך ניתן להותירה בצריך עיון.