פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בעניין י.מ.ש. השקעות בע''מ – איחור בהוצאת שומה והיעדר נימוקים אינם מצדיקים את ביטולה

פורסם פסק-הדין בעניין י.מ.ש. השקעות בע"מ (עמ"ה (ת"א) 1047/06).

באותו מקרה, הגישה המבקשת, חברה בבעלות עו"ד ד"ר י' שגב, ערעור על שומה שקבע לה המשיב לשנת-המס 1999, ובגדרוֹ של ערעור זה הגישה בקשה מקדמית לקבל את הערעור על הסף משני טעמים: האחד, השומה לפי מיטב השפיטה כמו גם החלטת המשיב בהשגה ניתנו באיחור; השני, נימוקי השומה שהוגשו לבית-המשפט כללו נימוקים שלא הופיעו בשלב ההשגה.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הבקשה המקדמית.

באשר לאיחור בהוצאת השומה לפי מיטב השפיטה ובמתן ההחלטה בהשגה קבע בית-המשפט, כי אכן על-פי ההלכה שנקבעה בפסק-הדין בעניין סמי ואיקאפוד בע"מ (ע"א 5954/04),* רואים את המשיב כמי שעמד במועד הקבוע הבסעיף 145(א)(2)(ב) לפקודת מס הכנסה רק אם סיים את שיקול דעתו בעניין השומה והנימוקים לה ושלח את השומה בתוך התקופה הקבועה לכך.

* למַעבר לפסק-הדין בעתירה לדיון נוסף בעניין סמי ואיקאפוד בע"מ, לחצו כאן.

עם זאת, בית-המשפט חזר על קביעתו בעניין דור-און (עמ"ה (ת"א) 1046/06), לפיה בתקופה שבין מתן פסק-הדין בעניין סמי בבית-המשפט המחוזי (23.5.2004) ועד למועד מתן פסק-הדין בעניין סמי בבית-המשפט העליון (22.4.2007) ("תקופת 'בין השמשות'"), יראו את המשיב כמי שעמד במועד הקבוע בסעיף 145(א)(2)(ב) לפקודה אם סיים את שיקול דעתו ביחס לשומה ולנימוקיה בתוך התקופה הקבועה לכך והנישום ידע על עמדתו של המשיב בעניין השומה בתוך התקופה האמורה.

לגופו של עניין, קבע בית-המשפט, כי המשיב השלים את שיקול דעתו ביחס לשומה ולנימוקיה בתוך התקופה שנקבעה לכך וכי המערערת ידעה על נימוקי השומה בתוך תקופה זו, וממילא לא יכולה הייתה להיות הסתמכות על עצם העיכוב בקבלת השומה.

לגבי מועד מתן ההחלטה בהשגה, דחה בית-המשפט את טענת המערערת, כי ההשגה הוגשה מוקדם יותר מהמועד שבו הוחתמה בחותמת "נתקבל", וממילא את טענת המערערת כי ההחלטה בהשגה נתקבלה באיחור. כמו-כן, בית-המשפט ציין, כי בכל מקרה המשיב ערך את השומה והנימוקים לה בתוך התקופה הקבועה בסעיף 152(ב) לפקודה וכי המערערת ידעה על החלטתו לדחות את ההשגה לפני תום תקופה זו, ועל-כן גם מסיבה זו אין לבטל את השומה שבצו (תקופת "בין השמשות").

באשר לטענת המערערת, כי נימוקי השומה שהוגשו לבית-המשפט כללו נימוקים שלא הופיעו בשלב ההשגה, קבע בית-המשפט, כי אכן אין במסמך "פירוט הנימוקים לקביעת השומה" נימוקים לשומה ולדרך בנייתה. עם זאת, בית-המשפט השתכנע, כי הנימוקים שביסוֹד השומה נמסרו בעל-פה למיַיצגה של המערערת.

בית-המשפט הוסיף וציין, כי מדובר היה בשומה שלב א' שלאחריה רשאית הייתה המערערת לבקש את נימוקי השומה ולהתייחס אליהם תוך כדי הדיון בהשגתה, כך שאין מדובר בפגם המצדיק את ביטול השומה.