פסק-דין חדש בנושא שאלת זכאותו של פקיד-השומה לבטל הסכם שומה

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים (השופטת מ' מזרחי) בעניין יאיר גרין (עמ"ה (י-ם) 510/07).

באותו מקרה, נחתם הסכם שומה לגבי שנת-המס 2002 בין המערער לבין פקיד-השומה.
ההסכם כָּלַל הוראה (המופיעה בנוסח הסטנדרטי של הסכמי השומה), כי "לפקיד השומה הזכות לבטל את ההסכם תוך 90 יום מיום חתימת הנישום או בא-כוחו".
פקיד-השומה ביטל את ההסכם מהטעם שיסודו בהטעיה מכוּונת מצד המערער, שלא כָּלַל בדו"ח השנתי שהגיש הכנסה שהתקבלה בארה"ב מניהול תיק השקעות שם,* אלא התייחס לאותה הכנסה אך ורק במסגרת הערת אגב שנכללה במכתב נִלווה לדו"ח האמור כאשר בדו"ח עצמו, תחת "הכנסות / רווחים פטורים ובלתי חייבים..." במָקום המתייחס ל"מקורות אחרים" צוין "ריבית לבעלי שליטה (מכתב מצורף)".

* לטענת המערער, המדובר בהכנסה שאינה חייבת במס בישראל, בהיותה הכנסה ש"נתקבלה לראשונה" מחוץ לישראל, כאמור בדין שלפני תיקון 132. טענה זו טרם הוכרעה.

בית-המשפט דחה את טענת המערער, לפיה פקיד-השומה לא היה זכאי לבטל את ההסכם, וזאת הן מהיבט דיני החוזים והן מהיבט המשפט המינהלי. כמו-כן, בית-המשפט ייחס משמעות רבה לקיומה של אותה הוראה בהסכם השומה המאפשרת את ביטולו, וראה בה ככזו המקימה כוח חוזי ברור השולל טענת הסתמכות.

חשוב לציין, כי בית-המשפט לא הגיע למסקנה, כי המערער אכן הטעה במכוּון את פקיד-השומה. עם זאת, בית-המשפט ציין, כי הדרך שננקטה על-ידי המערער לא עָמדה בדרישת הגילוי הנאות. עוד חשוב לציין את התייחסותו של בית-המשפט לאופן הגילוי הנאות: "מקובל עלי כי לא יתכן שהנישום ישמור את המידע לעצמו וכך גם את ההכרעה לגבי משמעותו. ברי שעליו לעמוד בדרישת גילוי נאות וברור של העובדות הרלבנטיות, בין על גבי הטופס הנזכר [טופס 1301]  ובין באופן בולט אחר" [ההדגשה במקור – הח"מ.]