פס"ד חדש של ביהמ"ש העליון: הפטור ממס לנכה בגין הכנסה מיגיעה אישית אינו חל על שכר מופרז

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין שמואל בן-עוז (ע"א 4107/09).

המערער הינו מנהל ובעל שליטה* בחברה העוסקת בתכנון וייצור של תבניות ומכונות לייצור צנרת.

* המערער מחזיק ב-99% ממניות החברה ורעייתו מחזיקה ב-1% הנותרים.

במהלך השנים בריאותו של המערער הידרדרה ובחודש פברואר 2002 נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 97.79% (דינה לצורך מס כדין נכות בשיעור 100%) רטרואקטיבית מיום 18.12.1998.

המערער ביקש פטוֹר ממס (לפי סעיף 9(5) לפקודה) על מלוא הכנסתו מהחברה, בהיותה הכנסה מיגיעה אישית. ברם, פקיד-השומה קבע, כי לגבי שנות-המס שבערעור (2000–2004), יש להעמיד את שכרוֹ של המערער מיגיעה אישית בגובה השכר שמשך מהחברה בשנת-המס 1999, ולא ליתן פטוֹר ממס על מלוא ההכנסה המדוּוחת.

בית-המשפט המחוזי קבע, כי נוכח היעדרויותיו התכופות של המערער מהחברה, העוּבדה שפעילות החברה לא גדלה בשנים הרלבנטיות, והעוּבדה שהמערער העביר סמכויות לבנו - יש לקבל את עמדתו העקרונות של פקיד-השומה כי המֶשיכה העודפת של רווחי החברה אינה תוצר של יגיעה אישית. בית-המשפט המחוזי אף החיל את דוקטרינת ההשתק השיפוטי, נוכח הצהרה סותרת שניתנה על-ידי המערער באשר למצבו הבריאותי בפני ועדה רפואת של המוסד לביטוח לאומי.

בית-המשפט העליון דחה את הערעור שהוגש על-ידי המערער ואף קיבל את הערעור שכנגד שהוגש על-ידי פקיד-השומה.

נקבע, כי המערער משך מהחברה סכום כולל הגבוה משמעותית מהסכום שמשך מהחברה לפני נכוּתו, בעוד שלא הונחה תשתית עובדתית לכך שחל גידול כלשהו בפעילות החברה בשנים הרלבנטיות: להפך, חלה ירידה בהיקף הכנסות החברה.

בנוסף, ייחס בית-המשפט העליון משנה-חשיבות לטענותיו הסותרות של המערער בהליכיים המשפטיים השונים (הליך הערעור וההליך מול המוסד לביטוח לאומי).

בית-המשפט הוסיף וקבע, כי גם בעבר משך המערער סכומים שונים כדיבידנד, ובכך יש משום "הודאת בעל דין", כי לא בהכנסה מיגיעה אישית עסקינן, קל וחומר שעה שהעבודה עצמה נצטמצמה.

בנוסף, קיבל בית-המשפט העליון את הערעור שכנגד וקבע, כי בסיס חישוב השומה יהיה השכר שדוּוח בשנת-המס 1999.

להורדת פסק-הדין, לחצו כאן.