לוגו אלכס שפירא ושות׳

החלטות מיסוי בנושא אופציות לעובדים | דו"ח סיכום פעילות החטיבה המקצועית לשנת-המס 2017 | דיבידנד בין-חברתי וסעיף 18(ג) לפקודה | פחת במכירת דירת מגורים ועוד

30/05/2018

החלטות מיסוי בנושא אופציות לעובדים

מחלקת אופציות לעובדים שבחטיבה המקצועית שברשות המיסים פרסמה חמש החלטות מיסוי חדשות וחשובות:

  • החלטת מיסוי 1138/18 (קישור להחלטה) במסגרתה נקבע, כי שותפוּת מוגבלת העוסקת בחיפוש, פיתוח והפקה של נפט העתידה לצאת בהנפקה לציבור תיחשב ל"חברה מעבידה" והזכויות בשותפוּת תיחשבנה ל"מניות", כהגדרת מונחים אלה בסעיף 102(א) לפקודת מס הכנסה,* ובהתאם הוראות סעיף 102 לפקודה תחולנה על כתבי אופציה הניתנים למימוש ליחידות ההשתתפות של השותפוּת ואשר יוקצו לעובדים. זאת, בכפוף למלוא התנאים המנויים בהחלטה.
    * זאת, לאור צו מס הכנסה (סוגי שותפויות שיש לראותן כחברה), התשע"ז-2017 (קישור לצו). ראו בעניין זה, את מבזקנו מיום 1.1.2017 (קישור למבזק).

  • החלטת מיסוי 2775/18 (קישור להחלטה) שעניינה בהקצאת אופצות חדשות במקביל לביטול אופציות קיימות שהקצתה חברה פרטית תושבת הולנד ("חברת האם") לעובדי חברה פרטית ישראלית בבעלותה המלאה ואשר הבשלתן הייתה כפופה לאירוע של שינוי שליטה מלאה של חברת האם אשר במסגרתו יירכש כל הון המניות של חברת האם והיא לא תהיה יותר יישות קיימת ("אקזיט"). זאת, לנוכח עמדת רשות המסים לפיה תנאי הבשלה הכפוף לאירוע אקזיט אינו עומד בהוראות סעיף 102 לפקודה.

  • החלטת מיסוי 4253/18 (קישור להחלטה) שעניינה בתמחור מחדש (כלפי מעלה וכלפי מטה גם יחד) של תוספת המימוש באופציות שהוקצו במסלול רווח הון.

  • החלטת מיסוי 5561/18 (קישור להחלטה) בגדרה נדחתה בקשת החברה לשנות את סיווג האופציות שהקצתה ליחיד תושב ישראל ששימש כנותן שירותים לחברה ממסלול סעיף 3(ט) לפקודת מס הכנסה למסלול רווח הון במסגרת סעיף 102 לפקודה. בהתאם, נקבע בהחלטה, כי אירוע המס יחול במועד המימוש של האופציות למניות החברה והכנסתו של הניצע במועד זה תסוּוג כהכנסה ממשלח-יד לפי סעיף 2(1) לפקודה.

  • החלטת מיסוי 9165/18 (קישור להחלטה) שעניינה בחברה פרטית שהקצתה כתבי אופציה לרכישת מניותיה הן לעובדים ודירקטורים (במסלול רווח הון שבסעיף 102 לפקודה) והן ליועצים (במסלול סעיף 3(ט) לפקודה) ואשר התקשרה בהסכם השקעה עם חברה פרטית תושבת-חוץ ("המשקיעה") לפיו תוקצינה למשקיעה 20% ממניות החברה תוך שבמקביל להסכם ההשקעה האמור נחתם בין הצדדים הסכם אופציה לפיו למשקיעה תהיה זכות לרכוש את כל יתרת הון המניות של החברה (הן מבעלי המניות בחברה והן מהעובדים והיועצים) בתמורה שנקבעה מראש. במסגרת ההחלטה נקבע, כי ככלל מתן אופציית הרכישה על-ידי העובדים והיועצים למשקיעה, לשם רכישת זכויותיהם בחברה, מסוּוגת כאירוע מכירה לכל דבר ועניין, אך מועד אירוע המס, חישוב שווי ההטבה הנצמח לעובדים וליועצים וכן ניכוי המס הימנו יידָחו ל"מועד המימוש" כהגדרת מונח זה בסעיף 102(א) לפקודה או בהתאם לאמור בסעיף 3(ט) לפקודה, לפי העניין.


דו"ח סיכום פעילות החטיבה המקצועית לשנת-המס 2017

לראשונה, פורסם לעיון הציבור הרחב דוח המסכם את פעילות החטיבה המקצועית ברשות המסים בראשות רו"ח (משפטן) רולנד עם-שלם, סמנכ"ל בכיר לעניינים מקצועיים ברשות, כשהדוח הראשון מתייחס לשנת-המס 2017 (קישור לדוח).

במסגרת הדוח, מפורטים הפרסומים המקצועיים (החלטות מיסוי, חוזרים, מסלולים ירוקים, טפסים וכו') שפורסמו על-ידי החטיבה המקצועית (יחד עם תמצית של פרסומים אלה וקישור מתאים) וכן חקיקה ופסיקה שלוּו על-ידי עובדי החטיבה, וזאת תוך חלוקה בין המחלקות השונות שבחטיבה.
בנוסף, כולל הדוח את פרטי עובדי החטיבה המקצועית ליצירת קשר (עמודים 3 ו-4).

תשומת לבכם, כי במסגרת הדוח מפורסמות גם פניות הבהרה, הנחיות והוראות נוהל בנושאים שונים שעד היום טרם פורסמו ובכלל זאת בנושאים הבאים: טענת שיתוף בנכסים בין בני-הזוג לאחַר מכירת הנכס (עמוד 18), ביטול עסקה בנסיבות מסוימות (שם), רכישה בנאמנות עבוּר אחר בהליך מכרזי (עמוד 19), חיוב יזם במס רכישה במכרזי רשות מקרקעי ישראל (עמוד 22), פיצול ליניארי בעסקות עתידיות (עמוד 86), שיעור המס במכירת מניות שנרשמו למסחר לאחַר 1.1.2006 (שם), הנחיות לתיאומי מס בקיבוצים מתחדשים ולחבריהם (עמוד 95), הנחיות ניכוי מס במקור לקיבוצים שיתופיים ולחבריהם (שם), פריסת דמי לידה לשנים אחורה (עמוד 98), פטוֹר ממס לפי סעיף 9(7א) לפקודה למענק פרישה בעקבות הֶסדר נושים בהליכי חדלות פירעון (שם), פריסת הפרשי שכר ו/או הפרשי קצבה לאחוֹר לפי סעיף 8(ג)(1) לפקודה (עמוד 99),


דיבידנד בין-חברתי וסעיף 18(ג) לפקודה – פסק-הדין בעניין ארקין תקשורת בע"מ

המערערת החזיקה בשנים הרלבנטיות ב-10% מהון המניות של חברת אפ.סב.אר החזקות בע"מ ("החברה").
בשנת 2005 התקבל אישור מקדמי של רשות המסים לגבי החברה לפיו היא תיחשב כחברה שקופה לצורכי מס. בהתאם, המערערת כללה בדוחותיה הכספיים את חֵלקה (10%) בפעילות ובתוצאות העסקיות של החברה.
בשנת 2005 רכשה החברה כ-30% ממניות חברת בזק. ואילו בשנת 2008 מימשה החברה אופציה שניתנה לה ורכשה 10% נוספים ממניות בזק, ובהתאם החזיקה המערערת בעקיפין בכ-4% ממניות בזק.
רכישת מניות בזק על-ידי החברה מומנה בהלוואות בנקאיות והלוואות בעלים שהיו כרוכות בהוצאות מימון, הנהלה וכלליות והוצאות בגין הפרשי הצמדה, אך המערערת לא ניכתה באופן שוטף את חֵלקה בהוצאות אלו בשנים בהן התהוו אלא היוְונה אותן לעלוּת ההשקעה במניות בזק.
במהלך השנים חילקה בזק דיבידנד לבעלי מניותיה ובכללן החברה (ובעקיפין המערערת).
ביום 11.8.2009 מכרה החברה כ-150 מיליון מניות של בזק בתמורה ל-1,110,000,000 ₪ (חלק המערערת בתמורה עמד על 111,000,000 ₪). ואילו ביום 17.9.2009 מכרה החברה כ-95 מיליון מניות נוספות של בזק תמורת 742,000,000 ₪ (חלק המערערת בתמורה עמד על 74,200,000 ₪).
ביום 25.9.2009 התקשרה החברה בהסכם למכירת יתרת מניותיה בבזק לחברת 012 סמייל תקשורת ("הרוכשת") תמורת 6.5 מיליארד ₪, וזאת בכפוף לקבלת אישורים רגולטוריים ואחרים עד ליום 25.4.2010. ביום 14.4.2010 התמלאו תנאי ההסכם והרוכשת העבירה את תמורת המכירה לחברה (חלק המערערת בתמורה עמד על 651,000,000 ₪). במקביל לתהליך המכירה, ביום 8.4.2010 אישרה האסיפה הכללית בבזק חלוקת דיבידנד בסך 2.453 מיליארד ₪ ("הדיבידנד משנת 2010"), כאשר יום הזכאות לקבלת הדיבידנד נקבע ליום 15.4.2010 (דהיינו יום לאחַר השלמת מכירת מלוא מניותיה של החברה בבזק) ויום התשלום בפועל נקבע ל-3.5.2010.
כאמור, המערערת לא ניכתה באופן שוטף את חֵלקה בהוצאות המימון ובהוצאות הפרשי ההצמדה אלא היוְונה אותן לעלות ההשקעה בבזק, כך שבפועל הוצאות אלו נוכו על-ידיה בעת מכירת מניות בזק (הגדלת יתרת המחיר המקורי והקטנת רווח ההון במכירה).
ברם, המשיב לא התיר את ייחוס מלוא הוצאות המימון לעלוּת המניות וקבע, כי יש לנַכּותן באופן שוטף: הוצאות המימון שהיו בשנים 2007–2008  נוכו מהכנסות המערערת מדיבידנד בכל אחת מאותן שנים; ואילו הוצאות המימון שהתהוו בשנים 2009–2010  נוכו הן מהכנסות המערערת מדיבידנד והן מרִווחי ההון שנצמחו לה, וזאת באופן יחסי בהתאם להוראות סעיף 18(ג) לפקודת מס הכנסה. עוד קבע המשיב, כי אין להתיר כלל את היוון הוצאות הפרשי ההצמדה לעלוּת המניות, שכּן הדבר הוא בבחינת כפל הטבה מאחַר והסכום האינפלציוני מתוך רווח ההון לא חויב במס. לחילופין, קבע המשיב כי במידה וייקָבע כי ניתן להַוון את הוצאות הפרשי ההצמדה לעלוּת המניות, אזי בהתאם לסעיף 101א(ב) לפקודה (כנוסחו בשנים 2009–2010), המערערת חייבת במס בשיעור 25% בגין מלוא רווח ההון הנומינלי.
בגין מכירת יתרת מניות בזק מיום 14.4.2010, דיוְוחה המערערת כי סך של 74,672,000 ₪ מתמורת המכירה מהווה חֵלקה בדיבידנד משנת 2010, ועל-כן דיוְוחה על סכום זה כהכנסת דיבידנד בשנת 2010 ובמקביל הִקטינה את תמורת המכירה באותו סכום. המשיב התנגד לדיווח זה של המערערת וקבע את סכום תמורת המכירה בהתאם לחֵלק המערערת בתמורה החוזית שהוסכמה (651 מיליון ₪), והקטין את הכנסת המערערת מדיבידנד. בנוסף, קבע המשיב כי לא קיימים בבזק רווחים ראויים לחלוקה כמשמעם בסעיף 94ב לפקודה. מכאן הערעור לבית-המשפט המחוזי.
לטענת המערערת, סעיף 126(ב) לפקודה אינו קובע פטוֹר ממס אלא מוציא דיבידנד בין חברתי מבסיס ההכנסה של החברה המקבלת, ועל-כן אין לראות בדיבידנד "הכנסה מועדפת" כמשמעותה בסעיף 18(ג) לפקודה. משכך, אין להגביל את ייחוס ההוצאות שהיו כרוכות בייצור ההכנסה מדיבידנד בין חברתי להכנסה מדיבידנד בין חברתי אלא לרווח ההון הנובע ממכירת מניות בזק.
עוד טענה המערערת, כי יש לראות בהוצאות המימון כאילו שימשו בייצור ההכנסה מדיבידנדים וממכירת מניות בזק לפי "יחס התמורות המצטבר".
בנוסף, טענה המערערת, כי יש לקזז מתמורת המכירה של מניות בזק בשנת 2010 את החלק היחסי של המערערת בסכום הדיבידנד שחילקה בזק בשנת 2010 גם אם הדיבידנד חוּלק לאחר המכירה. זאת, משום שמדובר בדיבידנד ששולם למערערת במישרין או בעקיפין על-ידי הרוכשת; ולחילופין, משום שמדובר בחלוקת רווחים אשר שולמה לחברה במישרין או בעקיפין באמצעות הרוכשת.
לחילופין, טענה המערערת, כי יש להפחית מרֶווח ההון את סכום הרווחים הראויים לחלוקה שמקורם בחלקה של בזק ברווחי חברות בנות/כלולות ("רווחי אקוויטי"), אשר בהתאם להלכת בית המשפט העליון בעניין ז'ורבין (ע"א 7566/13) מהווים רווחים ראויים לחלוקה מכח הוראות סעיף 94ב לפקודה.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, נדרש השופט אלטוביה להוראות סעיף 126(ב) לפקודת מס הכנסה וקבע, כי לאור הלכת כלל (ע"א 635/68), עליה חזר בית-המשפט העליון בעניין בראון-פישמן (ע"א 3892/13), סעיף 126(ב) לפקודה קובע פטוֹר ממס לגבי דיבידנד בין חברתי; ומשכך, ונוכח הוראות סעיף 18(ג) לפקודה, אין הוא רואה נכון להתערב בקביעת המשיב לפיה יש לייחֵס את ההוצאות הכרוכות ברכישת מניות בזק רק להכנסה שהייתה למערערת מהדיבידנד הבין חברתי שקיבלה, ואין לו אלא לדחות את טענות המערערת בדבר ייחוס ההוצאות לעלוּת המניות בבחינת "מחיר מקורי" או בדבר ייחוס הוצאות המימון "לפי שיטת חישוב יחס התמורות המצטבר".
השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי המעורבים בעסקת המכירה ראו לנגד עיניהם את הרווחים הצפויים לבזק בשנת 2009 ואף ציפו לחלוקת דיבידנדים, אולם בכך בלבד אין כדי להצדיק ייחוס של חלק מהתמורה שקיבלה החברה בגין מכירת המניות לדיבידנדים שלא חולקו לחברה או למערערת. לכך יש להוסיף, כך ציין השופט אלטוביה, כי אילו ביקשו הצדדים לעסקה לחַלק דיבידנדים לבעלי המניות בבזק קודם למכירת המניות היו עושים כן – אדרבא, בהחלטת האסיפה הכללית בבזק מיום 8.4.2010 נקבע כי הדיבידנד יחולק לבעלי המניות שיהיו רשומים בפנקס בעלי המניות ביום 15.4.2010, דהיינו יום לאחַר שהושלמה עסקת מכירת המניות. לאור זאת, קבע השופט אלטוביה, כי יש לדחות את טענת המערערת כאילו יש לראוֹת בחלק מתמורת המניות כדיבידנד לצורכי מס.
לבסוף, נדרש השופט אלטוביה להוראות סעיף 94ב לפקודה ולעניין ז'ורבין וקבע, כי לאור הסכמת המשיב בעניין זה, המשיב יבחן בשנית את המסמכים הרלבנטיים וטענות המערערת באשר לחישוב הרווחים הראויים לחלוקה תוך שהמערערת תהיה רשאית להביא את מלוא טענותיה והעוּבדות שבידיה לפניו.

על פסק-הדין הגישה המערערת ערעור לבית-המשפט העליון.
בערעור העלתה המערערת שתי טענות חלופיות: ראשית, נטען כי יש לעיין מחדש בהלכת כלל, ולקבוע בהתאם כי ניתן להַוון את מלוא הוצאות המימון לעלוּת המניות. שנית, ולחלופין, נטען כי הפרשנות הראויה לסעיף 18(ג) היא שיש להכיר בהוצאות המימון לפי "יחס התמורות המצטבר" כך שחֵלק מההוצאות ינוכו אל מול ההכנסה מדיבידנד, וחלק ינוכה אל מול התמורה ממכירת המניות, שלא על בסיס שנתי אלא על בסיס מצטבר. בנוגע לטענה זו הדגישה המערערת את הצורך לבצע ייחוס הוגן ואמיתי של הוצאות המימון כנגד ההכנסות שהופקו באמצעות ההלוואה, ואת העובדה שבעת עריכת השומות כבר היו ידועים לשני הצדדים כל הנתונים הדרושים לצורך עריכת השומה בשיטה זו. במישור אחר טענה המערערת, כי יש להכיר בדיבידנד שחילקה בזק לאחַר מכירת המניות, כאילו חוּלק לפני המכירה, כך שהסכום שחוּלק לא ייחשב במסגרת התמורה שקיבלה המערערת ממכירת המניות. לגישתה, כבר טרם המכירה היא קיבלה את הזכות לקבלת דיבידנד, ופרשנות תכליתית מצדיקה את ניכוי זכות זו מתמורת המכירה.

בית-המשפט העליון, מפי השופט נ' הנדל (בהסכמת השופט ג' קרא והשופטת י' וילנר), דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

אשר לטענת הצורך בעיון מחדש בהלכת כלל, קבע השופט הנדל, כי הנושא הובהר, הגם שללא דיון רחב, בפסק-הדין בעניין בראון-פישמן (ע"א 3892/13). בכך, ציין השופט הנדל, יש גם מענה לטענת המערערת לפיה סעיף 18(ג) לפקודה לא חל בעניינה.

השופט הנדל הוסיף וציין, כי בעניין בראון-פישמן נטענה הטענה, אשר רלבנטית במיוחד לענייננו, כי יש להַוון את הוצאות המימון לעלוּת רכישת המניות; וכי לאחַר ניתוח מקיף בעניין זה נקבע שם, כי ייחוס מלוא הוצאות המימון לעלוּת רכישת המניות חוטא לתכלית סעיף 18(ג) לפקודה ועל-כן נפסק כי אין לאפשר יחוס כזה. בכך, ציין השופט הנדל, יש בכדי לדחות את טענת המערערת בדבר ייחוס מלוא ההוצאות לעלוּת הרכישת המניות, מה גם שאין מדובר במצב בו דרש פקיד-השומה לייחֵס את מלוא הוצאות המימון להכנסה מדיבידנד – מצב שלגביו צוין כי הוא עשוי לעורר חוסר נחת. המשיב, בדומה לעניין בראון-פישמן, התיר למערערת לייחֵס חלק מהוצאות המימון שהוצאו בשנים 2009–2010 לעלוּת רכישת המניות, אף שהדבר לגישת המשיב נעשה לפנים משורת הדין.

לאור זאת, נדרש השופט הנדל לטענתה החלופית של המערערת לפיה יש להתיר לפַצל את הוצאות המימון באופן יחסי, כאשר חלק ינוכה אל מול ההכנסה מדיבידנד וחלק יוכר כמרכיב בעלוּת רכישת המניות, וכלשונה "יחסי התמורות המצטבר". השופט הנדל דחה טענה זו (תוך שהוא מַפנה בין היתר לספרו של הח"מ), בקובעו כי היא מנוגדת לכללי ניכוי הוצאות מימון ולכללי קיזוז ההפסדים והמסגרת של שנת-מס (ראו סעיפים 5 ו-6 לפסק-הדין).

לבסוף, התייחס השופט הנדל לטענת המערערת בדבר התייחסות לחֵלק מתמורת מכירת המניות כאל דיבידנד שחוּלק לפני המכירה והצטרף לנימוקיו של השופט אלטוביה בעניין זה.


פחת במכירת דירת מגורים

פורסם פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין PIV BV.

העוררת, חברה זרה הרשומה בהולנד, הייתה הבעלים של דירת מגורים בקיסריה אשר נמכרה על-ידיה בחודש פברואר 2015.
בין העוררת לבין המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין חדרה, התגלעה מחלוקת ביחס לשלושה נושאים:
האחד, שווי המכירה של הדירה. לטענת המשיב, בין העוררת לבין הרוכש שררו יחסים מיוחדים ועל-כן יש לקבוע את שווי המכירה בהתאם לשווי השוק של הדירה ולא לפי התמורה המוסכמת בסך 800,000 ש"ח. הצדדים חלוקים גם בשאלה מהו שווי השוק של הדירה במועד מכירתה: האם 1,300,000 ש"ח כטענת המשיב ועל-פי חוות-דעתו של השמאי מטעמו, או שמא 1,050,000 ש"ח כטענת המערערת ועל-פי חוות-הדעת שהוגשה מטעמה.
השני, הכללת המע"מ ששילמה העוררת בעת רכישת הדירה בשווי הרכישה של הדירה. לטענת המשיב, יש להפחית מהשווי האמור את המע"מ בו חויבה המערערת בעת רכישת הדירה מהחברה הקבלנית ממנה רכשה את הדירה.
השלישי, ניכוי הפחת. לטענת המשיב, יש להפחית משווי הרכישה של הדירה את הפחת שהמערערת הייתה זכאית לדרוש בניכוי בְּשל השכרת הדירה. המערערת, לעומת זאת, טוענת, כי לא הגישה דיווח על הכנסותיה מהשכרת הדירה וממילא לא ניכתה את הפחת כהוצאה בחישוב הכנסתה החייבת.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט ר' סוקול (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד נ' מולכו ועו"ד ח' שטרן), קיבלה את הערר ברובו (קישור לפסק-הדין).

באשר לסוגיית שווי המכירה, קבע השופט סוקול, כי העוררת לא הוכיחה כי חל בנסיבותיה החריג לכלל לפיו שווי המכירה הינו שווי השוק ובכלל זאת לא טרחה להביא ראיות כלשהן מטעמה; ועל-כן, יש לקבוע את שווי הדירה בהתאם לשווי השוק שלה. עוד קבע השופט סוקול, כי לאחַר בחינת הערכות השווי של שני השמאים, יש להעדיף את הערכותיה של השמאית מטעם המערערת, ובהתאם לקבוע את שווי השוק של הדירה ל-1,050,000 ש"ח.

באשר לשווי הרכישה, קבע השופט סוקול, כי אין לקבל את טענת המשיב לפיה על הנישום לשכנע כי לא היה "עוסק" לעניין חוק מע"מ על-מנת ששווי הרכישה יחושב לפי המחיר הכולל של עסקת הרכישה ללא הפחתת מס הערך המוסף. לדבריו, כל עוד לא הוכח כי הנישום ניכה את מס התשומות ששילם ברכישת הנכס, יש לקבוע את שווי הרכישה על-פי השוֹוי הכולל ולא על-פי השוֹוי המופחת. בהתאם, קיבל השופט סוקול את עמדת המערערת וקבע את שווי הרכישה בהתאם לעלות הדירה כולל רכיב המע"מ.

באשר לפחת, קבע השופט סוקול, כי שאלת ניכוי פחת שניתן היה לנַכּותו מהכנסותיו של המוכר משווי הרכישה של הנכס, מקום שבו המוכר לא ניכה בפועל את הפחת, עלתה לדיון מספר פעמים בפסיקה, תוך שנפסק כי אין לנַכּוֹת משווי הרכישה פחת שלא נוכה בפועל. עוד קבע השופט סוקול, כי פסיקה זו נכונה גם מקום שבו המוכר לא דיווח כלל על הכנסותיו אפילו היו חייב לדַווח עליהן, שכּן תכלית חישוב מס השבח בחוק מיסוי מקרקעין אינה תכלית עונשית ואפילו אינה תכלית הרתעתית. לגופו של עניין, קבע השופט סוקול, כי היות שהמשיב אינו טוען שהעוררת הגישה דוחות על הכנסותיה, ברור שהעוררת לא ניכתה את הפחת מהכנסתה החייבת ולפיכך אין מקום לנַכּות משווי הרכישה של הדירה את הפחת שהייתה יכולה לנַכּות אילו הגישה דוחות כאמור.


פסק-הדין בעניין מובייל מקס

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין מובייל מקס טכנולוגיות בע"מ.

בבסיס הערעור עומדת שומות מס תשומות אשר הוצאו על-ידי המשיב בגדרן נטען כי מדובר בתשומות שלא היו "לשימוש בעסקה החייבת במס" כנדרש לפי סעיף 41 לחוק מע"מ.
ההשגה שהגישה המערערת לא נדוֹנה על-ידי המשיב (מנהל מע"מ פתח תקווה), אשר סבר, כי זו הוגשה באיחור וכי לא מתקיימים טעמים מיוחדים המַצדיקים את הארכת המועד להגשתה. עמדתו של המשיב בנושא האיחור בהגשת ההשגה ובנושא היעדר טעמים מיוחדים להתרת הארכת מועד להגשתה הובהרה למערערת ולמיַיצגיה בחודש מרץ 2016, שוב בחודש מאי 2016 ושוב במעמד הדיון שהתקיים ביום 6.7.2016.
בחודש ספטמבר 2017, דהיינו כ-14 חודשים לאחר הדיון שצוין לעיל (ושנה וחצי כמעט ממסירת התשובה המקורית של המשיב), הִגישה המערערת ערעור לבית-המשפט המחוזי.
בעקבות זאת, הגיש המשיב בקשה לסילוק הערעור על הסף, וזאת משתי סיבות: האחת, הערעור עצמו הוגש באיחור רב ולא ניתן כל טעם להאריך את המועד להגשתו; השנייה, אין אפשרות לערער לבית-המשפט המחוזי, במסגרת סעיף 83 לחוק מע"מ, על החלטת המשיב שלא לדון בהשגה בְּשל איחור בהגשתה, מפני שאין זו "החלטה בהשגה" כמשמעות מונח זה בסעיף 83.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ה' קירש, קיבל את הבקשה לסלק את הסף את הערעור מחמת האיחור בהגשתו, אך לא על-בסיס הטיעון הנוסף (קישור לפסק-הדין).


פיצול שבח מקרקעין בין בני-זוג

עד היום, כאשר הוגשה הצהרה למשרדי מיסוי מקרקעין בעת מכירת זכות במקרקעין על-ידי בני-זוג המוחזקת על-ידיהם בחלקים שווים וכוללת שומה עצמית אחת משותפת, נערכה במשרדי מיסוי מקרקעין שומה אחת משותפת ובוצע חישוב אחד של השבח והמס לתשלום.
במקרה זה, בני-הזוג היו רשאים לבקש, במסגרת הדוח השנתי שהגישו לפקיד-השומה, כי השבח יפוצל ביניהם כך שהמס המגיע מכל אחד מהם יחושב בנפרד. לשם כך, נדרש היה לבצע במשרדי מיסוי מקרקעין פיצול של השבח בין בני-הזוג בהתאם לחֵלקם בנכס הנמכר, דבר שחִייב פנייה של בני-הזוג למשרד מיסוי מקרקעין האזורי לצורך עריכת שומה נפרדת לכל אחד מהם.

בעניין זה נבקש לעדכנכם, כי פורסמה הנחייתה של רו"ח פזית קלימן, סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת ברשות המיסים (קישור להנחייה).

במסגרת ההנחיה צוין, כי תהליך פיצול השבח בני בני-הזוג שוּנה, כך שבעת הגשת בקשה לפיצול השבח במסגרת הדוח השנתי, יבוצע הפיצול ללא צורך בפנייה למשרדי מיסוי מקרקעין.
במסגרת ההנחייה האמורה, שעליה יש כמובן לברך, קיימת הבחנה בין מכירת זכות במקרקעין שהוחזקה על-ידי בני-זוג בחלקים שווים לבין מכירת זכות שהוחזקה בחלקים שאינם שווים. בנוסף, כוללת ההנחייה דוגמה של מסך שאילתה 905M, שהינה שאילתת עזר למיַיצגים המציגה את ריכוז עסקאות השבח של הנישום.
יצוין, כי הסבר בנושא שולב בחוברת דע זכויותיך וחובותיך לשנת 2017 (קישור לחוברת), פרק ד' חלק ח' עמודים 37–38 (הכנסות מרֶווח הון ומשבח מקרקעין).