בית-המשפט: תביעת השבה של מנכה במקור הינה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט וכפופה לדין ההתיישנות הכללי

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין שופרסל בע"מ (קישור לפסק-הדין).

שופרסל מפעילה רשת של מרכולים בכל רחבי הארץ ובכלל זאת בעיר אילת. בגין העובדים המועסקים במרכוליה שבתחום אילת זכאית שופרסל להטבה (הפחתת המס שעליה לנֹכּוֹת משכר העובדים) מכוח הוראות סעיף 12 לחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה-1985 ("החוק").
ברם, שופרסל לא הפחיתה בזמן אמת את הטבת המס לה היא זכאית בגין שנות-המס 2006-2000, אלא העבירה את מלוא  המס שניכתה במקור מעובדיה לפקיד-השומה.
הדרישה לקבל את הטבת המס בגין שנות-המס האמורות הועלתה על-ידי שופרסל לראשונה במכתב ששלחה לנתבע, פקיד-שומה גוש דן, ביום 14.12.2006 ("מכתב הדרישה").
בעקבות מכתב הדרישה, אישר הנתבע לשופרסל לקבל את הטבת המס בגין שנות-המס 2006-2004, אך התנה את מתן הטבת המס בגין שנות-המס 2003-2000 בפתיחת שומת הניכויים ושומת ההכנסות של שופרסל לשנים אלו – שומות סגורות בהסכם.
שופרסל לא הסכימה לפתיחת השומות הסגורות, ולאחַר שהמו"מ בין הצדדים לא עלה יפה, הגישה ביום 28.12.2000 המרצת פתיחה לבית-המשפט, שמאוחר יותר הוחלפה בתביעה כספית.

בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט פרופ' ע' גרוסקופף, קיבל את התביעה.

השופט גרוסקופף, קבע, כי קבלת ההטבה למעסיק באילת אינה מותנית בהגשת בקשה או בכל תנאי אחר, וכי מימושה הוא באמצעות הֶסדר אוטומטי הקבוע בסעיף 12(ב) לחוק, ועל-כן המצב שנוצר במקרה דנא הוא של תשלום ביֶתר (מחמת טעות) מצד המעסיק לרשויות המס. 
במקרה שכזה, קובע השופט גרוסקופף, תוך שהוא מתייחס לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין גיל (ע"א 9670/05), יש לאפשר למנכה במקור להגיש תביעה בהסתמך על העקרונות הכלליים של דיני עשיית עושר ולא במשפט, המהווים "מערכת נורמטיבית סדורה, המבקשת לקדם ערכים ותכליות, והבנויה מעקרונות וכללים בדומה לדיני הנזיקין, דיני החוזים ודיני הקניין".

השופט גרוסקופף הוסיף וקבע, כי תביעת ההשבה של שופרסל מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט מהווה בגֶדר תביעת חיוב, המתיישנת בחלוֹף 7 שנים מהמועד בו נוצרה עילת התביעה שהוא המועד בו שילמה שופרסל לרשויות המס את מלוא הסכומים שניכתה במקור משכר עובדיה, וזאת בסמוך לאחַר שסוכמה שומת הניכויים עם המשיב ביום 29.12.2004. שעה שכך, והיות שהתביעה הוגשה כשש שנים לאחַר המועד האמור (ביום 28.12.2000), אין לומר כי היא התיישנה.
בנוסף, קבע השופט, כי דרישת הנתבע לפתיחת השומות הסגורות כתנאי לבחינת הדרישה נראית כדרישה בלתי-עניינית, שספק אם היא עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות החָלה על רשות ציבורית.

יצוין, כי השופט גרוסקופף דחה את טענת שופרסל לפיה יש למְנות את מירוץ ההתיישנות עד למועד בו פנו לראשונה בדרישה לקבלת ההטבה (דהיינו, עד למועד משלוח מכתב הדרישה), שכּן משלוח מכתב הדרישה אינו מהווה "תובענה" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק ההתיישנות ואין בו כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות.
עוד יצוין, כי לשיטתו של השופט גרוסקופף, הוראות סעיף 160 לפקודת מס הכנסה (לעניין תביעת השבה של נישום) ודיני עשיית עושר שלא במשפט (לעניין תביעת השבה של מנכה במקור) גוברים על ההוראות שבסעיפים 147 ו-167 לפקודה.

לבסוף, נציין, כי לפסק-הדין השלכות רוחב מהותיות.