זיכוי בעד נטול יכולת
על-פי תקנות מס הכנסה (זיכוי בעד נטול יכולת וזיכוי בעד הוצאות בשל החזקת קרוב במוסד), תשנ"ו-1996 ("התקנות") יחיד תושב ישראל יהא זכאי לזיכוי בעד הוצאות החזקת קרוב במוסד לפי סעיף 44 לפקודת מס הכנסה או לנקודות זיכוי בעד נטול יכולת לפי סעיף 45 לפקודה, לפי העניין ("המזַכה"), אם ההכנסה החייבת (לענין זה, "הכנסה חייבת" – לרבות הכנסה פטורה ממס על פי דין) של המזַכה ושל בן-זוגו, לא עלתה על 267,000 ש"ח בשנת-המס (נכון לשנת-המס 2017), ואם אין למזַכה בן-זוג – אם לא עלתה על 167,000 ש"ח בשנת-המס (נכון לשנת-המס 2017).
לצורך קבלת הזיכוי כאמור, קבעו התקנות מספר דרישות אשר השתנו בעקבות פרסום תיקון לתקנות מיום 3.10.2017 – תקנות מס הכנסה (זיכוי בעד נטול יכולת וזיכוי בעד הוצאות בשל החזקת קרוב במוסד) (תיקון), התשע"ח-2017 ("התיקון") (קישור לתיקון).
כך, על-מנת לקבל את הזיכוי ממס לפי סעיף 44 לפקודה או את נקודות הזיכוי לפי סעיף 45 לפקודה, היה על היחיד להגיש בקשה לפקיד-השומה ולצרף לה תעודה רפואית של המזַכה ערוכה לפי טופס א' שבתוספת לתקנות (ואם ראה פקיד-השומה צורך בכך – כתב ויתור של המזַכה על סודיות רפואית בנוגע לעניינים הנדונים בתעודה הרפואית) וכן מסמכים המעידים, להנחת דעתו של פקיד-השומה, על הוצאות החזקתו במוסד – אם הבקשה הינה בְּשל החזקת קרוב במוסד. בנוסף, היה על היחיד להגיש הודעות שונות לפקיד-השומה בקשר למזַכה.
דרישות אלו בוטלו במסגרת התיקון (ובמקביל בוטלה גם התוספת לתקנות) וחֶלף זאת נקבע, כי על היחיד יהיה להגיש בקשה לפקיד-השומה ולצרף לה מסמכים הנדרשים להוכחת הזכאות, להנחת דעתו של פקיד-השומה.