הכללת דיבידנד מרווחי שערוך כחלק מהתמורה במכירת מניות
עניינו של פסק-הדין בשאלת סיוּוגו של תקבול ששולם למערערים כדיבידנד שמקורו ברווחי שערוך על-ידי החברה שאת מניותיה מכרו בסמוך לאחַר חלוקת הדיבידנד כאמור, וזאת במסגרת עסקת "נטו": האם כדיבידנד כטענת המערערים, או שמא חלק מהתמורה כטענת המשיב (פקיד-שומה רחובות). לחלופין, טען המשיב, כי לאור רצף הפעולות, סמיכות הזמנים ומהותה הכלכלי האמיתי של העִסקה, מדובר בעסקה מלאכותית כמשמעותה בסעיף 86 לפקודה.
סוגיה נוספת במחלוקת נוגעת לשומת תושב-חוץ על-ידי מיופה כח בהתאם להוראות סעיף 108 לפקודת מס הכנסה: לטענת המשיב, המערערים הינם מיופי כח של בעלי המניות הנוספות בחברה שהינם תושבוֹת-חוץ, ועל-כן יש לערוך שומות תושבוֹת-החוץ למערערים. המערערים, לעומת זאת, טוענים כי סעיף 108 לפקודה אינו חל על מס רווחי הון וכי יפויי הכח מטעם תושבוֹת-החוץ ניתן למערערים לצורכי מכירת המניות בלבד.
בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר א' סטולר, דחה את הערעור בכל הקשור לסוגיית הכללת הדיבידנד במסגרת התמורה.
בראשית הדברים, נדרש השופט ד"ר סטולר לשאלה, האם יש לראוֹת את טענות המשיב כ"סיווג מחדש" של העִסקה או כ"עסקה מלאכותית" כמשמעות היגד זה בסעיף 86 לפקודה, וקבע, כי מדובר בסיווג מחדש ולפיכך נטל ההוכחה הוא על כתפי המערערים.
לגופו של ענין, קבע השופט ד"ר סטולר, כי בחינת הראיות שהוצגו בתיק מצביעה על מספר סממנים לכך שתשלום הדיבידנד מהווה חֵלק מהתמורה בגין מכירת מניות החברה ובכללם העובדה שמדובר בעסקת נטו שהותוותה על-ידי הרוכשת ושלחברה לא היו מקורות מימון נזילים לצורך חלוקת הדיבידנד ועל-כן נלקחה הלוואה בנקאית שמומנה למעשה על-ידי הקונה (וראו בהקשר זה את סוגיית הרחבת החזית, בע' 29 ואילך לפסק-הדין).
באשר לשאלת היותם של המערערים ברי-שומה וברי-חיוב לגבי שומות תושבוֹת-החוץ, קבע השופט ד"ר סטולר כי נפלו פגמים מינהליים בהליך עריכת השומה באשר להפעלת סעיף 108 לפקודה, אך יהיה זה מרחיק לכת לקבל בְּשל כך את הערעור. בהתאם, החליט השופט ד"ר סטולר להחזיר את הדיון למשיב על-מנת שידון בטענותיו של המערערים בכל הקשור והמתייחס לשומת תושבוֹת-החוץ תוך בירור השאלות העובדתיות שלא התבררו די צרכן.