לוגו אלכס שפירא ושות׳

בית-המשפט המחוזי - האם כתיבת ספרי תורה בידי סופר סת"ם עבור קהילה יהודית בחו"ל חייבת במע"מ בשיעור אפס?

פורסם פסק-הדין בעניין עוזרי (קישור לפסק-הדין).
 
המערער הינו עצמאי שעיסוקו סופר סת"ם, הכותב ספרי תורה בארץ ובחו"ל.
במסגרת עיסוקיו, כותב המערער ספרי תורה גם עבוּר חברי קהילת יוצאי העיר עדן* שמתגוררים בלונדון, וזאת לפי הזמנות של חברים מסוימים הנמנים על הקהילה.
* עיר נמל בתימן שהייתה בעבר בירתה של דרום תימן ובה התגוררה קהילה גדולה של יהודים שלימים היגרו ברובם לאנגליה ובעיקר ללונדון.
במהלך השנים, התוודע המערער, שאינו נמנה על יוצאי עדן, על קהילת עדן שבלונדון וכתב עבוּר חֵלק מחבריה ספרי תורה לפי הזמנות ייעודיות. במסגרת זו, קיבל המערער הזמנה מחָבר פלוני של הקהילה לכתוב עבורו ספר תורה, עבודה הנמשכת כמספר חודשים.
עם סיום הכתיבה, לקח המערער עִמו לטיסה את יריעות ספר התורה ואילו "תיק" ספר התורה נשלח לחו"ל בדואר בינלאומי.
המערער הוציא חשבונית מס/קבלה על כל עסקה של כתיבת ספר תורה למזמין ולפיה המע"מ הינו בשיעור אפס מהטעם שמדובר, לשיטתו, בשירות לתושב חוץ.
ברם, בעקבות ביקורת שגרתית שערך המשיב, מנהל מע"מ גוש דן, לספרי המערער, קבע המשיב, כי אין מדובר במתן שירות אלא במכירה החייבת במע"מ בשיעור מלא, וזאת מהטעם שהמערער לא הצטייד ב"רשימוני ייבוא" כקבוע בסעיף 30(א)(1) לחוק מע"מ.
המערער השיג על השומה, אך השגתו נדחתה. מכאן הערעור.
 
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי ס' הנשיאה השופט א' אורנשטיין, קיבל את הערעור. 
השופט אורנשטיין בָּחן את הגדרות המונחים "מכר" ו"שירות" כמו גם את ההבדל בין אספקת שירותים לבין מכירת טובין וקבע, כי הגם שקו הגבול במקרה דנא בין שני סוגי העִסקות אינו דיכוטומי, יש לבוא לקראת המערער וכי יש להעדיף את המהות הכלכלית של העִסקה לעומת הצורנית וגם בכך  טעם לקבלת עמדתו.
לגופו של עניין, קבע השופט אורנשטיין, כי:
  • על-פי ההלכה מדובר בהזמנת שירות של מומחה שיבצעו במקום במקום המזמין בחויב על-פי דין תורה לבצעו אך הדבר נמנע הימנו מחמת היעדר כישורים;
  • מהעדויות שהובאו בפני בית-המשפט עולה כי מדובר בשירות של מומחה לכתיבת ספר תורה במקום המזמין, ומשכך אין עסקינן במכירה של מוצר כמות שהמשיב טוען;
  • עיקר העלות הכרוכה בכתיבת הספר היא עצם הכתיבה ולא חומרי הגלם, וממילא יישום מבחן עלויות הייצור לצורך סיווג העִסקה הנבחנת מלמד שעסקינן במתן שירות ולא במכר, בהינתן שעלויות הייצור הן שוליות לעומת העבודה;
  • טעמים נוספים התומכים בקבלת הערעור הם התנהלות הצדדים במשך השנים: המערער דיוַוח במהלך השנים על כך שמדובר במתן שירות כאשר המשיב קיבל את הדיווחים ונמנע מלתקנו ולהתסייג מהם; ואילו בהמשך, ולאחַר שהמשיב הביע את עמדתו שמדובר במכר ולא בשירות, פעל המערער להצטייד ברשימוני ייצוא;
  • אין בהלכת אתא (ע"א 384/81) כדי להביא למסקנה שונה וכי קיים שוני ניכר בין אספקת ארוחות מוכנות לבין כתיבת ספר תורה;
  • אומנם ספר תורה הוא מוצר מוחשי ולא מופשט, אך אין הדבר אומר שכל אימת שמדובר בעסקה הכרוכה במוצר משמע שסיוּוגה הוא "מכר" ולא "שירות".