לעיתים,קיימים הבדלים בין חבויות המס הגלומות במכירת איגרות-חוב נסחרות לבין חבויות המס לגבי הכנסות פיננסיות שוטפות שמקורן באיגרות כאמור. הבדלים אלה מהווים כר נרחב לביצוע פעולות המכוּנות כיבוס איגרות-חוב ומשמעותן היא מכירת איגרות-חוב נסחרות שצברו ריבית/דמי ניכיון לפני יום האקס, כאשר המוכר והרוכש מנצלים את סיווּגם השונה לצורכי מס. ההוראות האנטי-תכנוניות שקבע המחוקק על-מנת למנוע את התופעה של כיבוס איגרות-חוב מיושנות וכתוצאה מכך ניתן עדיין לבצע במקרים רבים כיבוס כאמור.
ההבדלים בין המס המוטל על רווחים במכירת מניות לבין המס המוטל על דיבידנד מהווים בסיס לביצוע פעולות המכוּנות כיבוס דיבידנד ומשמעותן היא מכירת מניות של חברה שעתידה לחלק דיבידנד לפני יום האקס, כאשר המוכר והרוכש מנצלים את סיווּגם השונה לצורכי מס.
למשל: מכירת מניות נסחרות שהוכרז בגינן דיבידנד לשלם, לפני יום האקס, ממוכר שהוא יחיד החייב במס רווחי הון בשיעור נמוך יותר מהמס בו הוא חייב על הדיבידנד לרוכש שהוא חברה שאינה חייבת במס על הדיבידנד. בעסקה כזו, יש לצַפּות, כי המניות תימכרנה במחיר הנע בין ערכּן של המניות בתוספת הדיבידנד הצבור נטו (השווי נטו) לבין ערכּן של המניות בתוספת מלוא הדיבידנד הצבור (השווי ברוטו). מכאן, שכתוצאה מהעִסקה, זוכֶה מוכר המניות לתמורה גבוהה יותר מהתמורה לה היה זוכֶה אילו המתין עד למועד תשלום הדיבידנד. מה תוצאות העִסקה לגבי הרוכש? כאשר הרוכש ימכור את המניות ייווצר לו הפסד בגובה ההפרש שבין התמורה במכירת המניות לבין עלות המניות ומנגד הוא יהיה פטור ממס או יחויב במס – לפי העניין – על הדיבידנד הצבור. מובן אפוא, שכדאיות המהלך נגזרת מההבדל בין שיעורי המס החָלים על דיבידנד בידי אותו רוכש כמו גם ממועד התגבשותן לצורכי מס של ההכנסות שכנגדן אותו רוכש זכאי לקזז את ההפסד ממכירת המניות.
יושם אל לב, כי קיימות הוראות בחוק, לפיהן במכירת מניות שתוצאתה היא הפסד לצורכי מס, יש להקטין את ההפסד בגובה סכום הדיבידנד שקיבל המוכר בתקופת 24 החודשים שקָדמו למכירת המניות. עם זאת, הוראות אלו חלות רק אם מתקיימים מספר תנאים והן כפופות לסייגים שונים, כך שעדיין ניתן לבצע, במקרים רבים, כיבוס דיבידנד.
ככלל, הדיווח הכספי מבוסס על כללי חשבונאות שמטרתם לשקף בצורה נאותה את מצבו הכספי של העסק ותוצאות פעולותיו בתקופת הדיווח.
דיני המס מאמצים ומתבססים על הרישום החשבונאי, תוך קביעת דין ספציפי למיסויָן של הכנסות מסוימות. כלומר, יש לפנות לעקרונות חשבונאות מקובלים כל עוד אין הם עומדים בסתירה להוראה ספציפית אחרת בדיני המס או להלכות שנתגבשו בנושא. ואכן, כֵּיוון שספרי העסק מנוהלים לפי כללים חשבונאים, יש להתאימם לכללי הדיווח לצורכי מס על-מנת שישקפו באופן נאות את הכנסתו החייבת של הנישום.