דמי-ניכיון על איגרות-חוב משַקפים את ההפרש בין מחיר ההנפקה של האיגרות, שהוא נמוך מערכָּן הנקוב, לבין ערכָּן הנקוב, כאשר הפרש זה – כשהוא מתורגם לרמה שנתית, ביחד עם הריבית הנקובה (אם קיימת) – משַקף את שיעור הריבית המקובלת בשוק ההון באותה עת לאותו טווח זמן וסיכון. כלומר, דמי-ניכיון מהווים תחליף לריבית שאמורה הייתה להשתלם בגין אותן איגרות.
דמי-ניכיון משתלמים במועד הפדיון של איגרות-החוב והם מהווים הכנסה פיננסית שוטפת החייבת במס הכנסה. בהתאם, בחישוב התמורה בעת פדיון איגרות-חוב נסחרות שהונפקו בניכיון יש, לנטרל את סכום דמי הניכיון וסכום זה יחויב במס הכנסה. חריג לכך מהווה פדיון איגרות-חוב נסחרות שתוצאתו היא הפסד הון, שאז יש, בכפוף לתנאים מסוימים, לכלול את דמי הניכיון בתמורת הפדיון.